וברכתיב אמרו לרשע רע ולפיכך האופר לרשע צדיק אתה ראוי בון אי נקרא זה שתלך בדין הישי, ויש לך להבין ענין הצפונה הוא שיבאו עליו הקללות כאשר הוא אומר על הרע שהוא שוב היתירה שהוא הולך בה אינו מי מן האמונה שהוא מרה אברהם וכמו שיתבאר בסמוך רבי זה ולמוכיחים ינעס פי' מי שמונים שנאמר בו התהלך לפני והיה תמים והגן מחלוקת זה שאמר את חבירו בדברי תונחה עד שהוא רוצה לסלק הרע מן הרשע שיאהב את התוכחות וא שיחזיק באמונה יתירה נילוגריו ונטו שהוא רוצה להחזיק הנועם והעור ולפיכך למוכיחים ינעס נקרא דין הישר כאשר אינו פר כלל מן הדין הישר לכן סבר ועליהם תנא ברכה טוב ומה שאמר ולמוכיחים ינעס בלשון כי מי שאוהב התוכחת אשר אחר מוכיח אותו שילך בדין ובים מפני שבא לומר שלא יאמר אחר כי התוכחה היא פוטל הישר והוא מקבל את דבריו והתוכחה הוא מחויב אם כן אצלי על הגדול אבל הקטין יכול לומר אם אני מכית ליחיר או לרבים היושר מחויב וזה נקרא שאינו פר פן היושר כלל ומי שאמר דבר זה כאלו נוגע בכבוד התה כאשר צרכו לפניו. ולפיכך אמר שיחזיק באמונה יתירה כי מתוך שהוא מחזיק באמונה יתירה ולמוכיחים ינעס ני קטון תרול שם הוא וכמו שאמרו במקום שיש . אינו מו כלי מן ודן הישר כאשר תקוע באמונתו אצל השי חלול השם אין חולקין כבוד לרב... ולכן אמר ולמוכיחים ינעם ובזה אינוסי מאתו ואמר כי מי שהוא מוכיח את חבירו לשם ועליהם תנא ברבת טוב בלשון רבים ובפורש מפרש ולמוכיחי' שמים זוכה לפלנו על מקום כלומר כי סוח זאת היא מות לשון רבים על הסוכיח ועל הפונה וכך אמון בפרוש זה הקבה שלא מונית את האדם שילך גויך היער וזה הפוכים שאמר הכתוב אומר לרשע צדיק אתה יקבהו עמים ונתיב שנובר על חבירו בוגרי הוכחה ראוי שיהיה נחלקו של הקבה שחר אופי למוכיחים ינעס אלא כל מי שיודע שחבירו רשע ופלא כי המוכיח הזה מתלבש במות השי ולפיכך נכנס כחיקו של עונות ואומר לו צדיק אתה ראוי שיבא עליו כל הקללות שבתורה הלכה ואמר שמוסנין הוט עליו של חסר ודבר זה כמו שיתבאר יקבוהו לשון קללה דכתיב מה אקוב וגו' אבל מי שהוא מוכיח בסמוך כי הסחנין הוא מאוס והפך זה הפונים את הבירו יש חבירו שיחזיר בו גועל, בובות שנאמר למוכיחים ינעם ואותו יש לו חן כאשר מרוחק מן ההגינה שהוא מאוס והוא מוני החיוכה אס קיבל עליו וחוזר בו אף הוא מקבל ברכות שנאמר בדברי תוכחה דברי אמת ושכל לגן הוא בעל חן ויש להבין ועליהם הנא ברכת טוב עליו אין בתוכאן אלא עליהם הבוכיה זה המן הנאמר בכאן שראוי לסוכית ויש להבין דברים אלו והמתווכת לכך הוכיח משה את דורו עם וביאר זה כי הפוביה הפך מות התוכחה היא החנופה - ובמסכת סוכה אמר בשביל שסלק הרע ומביא הטוב בעולם ולכך ראוי הוא לא כל אדם שיש בו הגופה אפילו עיברין שבמעי אמן מקללין לברכה ומקבל תוכחה בשביל שמקבל הטוב שהוא דברי אותו שנאמר אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו לאומים ואין קוב תוכחה ומסלק את הרע ממנו ראוי אל הטיב והוא הגינה אלא קללה שנאמר פה אקיב לא קבה אל ואין לאופיס אלא ואמר עם כי הנקבי הונחה נעשה הנם כי הפובל תוכחה עוברים שנאמר ולאם גלאם יאמץ פי' וגר זה כי המרנין ואמר שהם דברי חכמה מן המוכיח אם הוא מקבל השכלי ובזה הוא ונרים שאינם נמצאים שאמר לרשע שהוא צדיק ולפיכך אפי מוכן לקבל השכל נס כן ויהיה נעשה שכלי וזה שאמר שלמה עיברי שבמעי אמן שאין להם מציאו' נטור שהרי עוברין הם ואפי אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין כי בודאי השומן ניהם מקללי ומאורי אותו וכל קללה הו העדר ובלתי מציאתני הונחה היא גבר על ניט החמרי ומקבל השכלי ולכך כקרב אני עוברין שבמעי אמן אף שלא יצאו לאויר העולם ואין מציאות הנסיס תלין ועוד יש להבין מה שכתוב ועליהם תנא כונת טוב לעוברי שלהם מציצה יותר מן המחניף הזה שאום לרשע שהו' ני יאוי דברי תוכחה שהם דברי יושר לבונה מן השי וכר צריק בי אל העוברי'יש להם מציאת פה ואלו המחניף שאומר אמרו במסכת תמיר רבי יוסי אומר איזה היא דרך ישרה שיבור לרשע צדיק אתהוני שאינו נמצא כלל וכן שאר דברי חנופה לו האדם יאהב את התוכחות שכל זמן שמונחות געולס נחת ולכן אף עוברי שאינם נמצאי'שלא יצאו לאויר העולם אף הם רוח בעולם מובח וברגה באה לעולם רעה מסתלקת מן העולם נותני העור וקללה למחניף הזה כי לעוברי יש להם מציאת פח ויש אומרי אזוק באמונה יתירה שנאמר עיני ה' בנאמני ארץ ולהחניף אין מציאות כאשר אין אוט' דבריו רק להחניף ואין לדבריו אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל האובית את מציאת בעצמם ואינם רק דברי חלקלקות לשון ועור יתבאר חבירו לשם שמים זוכה לפינו של מקוס פנאטר מוכיח אדם בסמוך ואמרו כל אום שיש בו חנופה נופל בגיהנם שנאמר הוי אחרי חן ימצא במחלק לשון ולא עור שמושכין אחריו חוט של אופרייין מוג ולטוב רע שמים חושך לאור ואור לחשך טמים חפר שנאמר אחרי חן ימצא רל כי ראוי שיקרא כאשר מוכיח פר למתוק ומתוק למר פה כתיב אחריו לכן כאבול קש לשון אם את חבירו דרך ישרה כי זה שהוא אינו הולך גוון הישר והוא וחשש להנה יופה שרשס כמק יהיה ופרחס באבק יעלה גם דבר מונית אתו שילך בדרך הישר מראי המוכיח נקרא שהוא הולך זה שאין גיהנם רק ההעדר שהוא נעדר מן המציאת שהרי נקרא בדרך הישר לגמרי כאשר היא רוצה להדריך אף חבירו שילך ציה וצלמות וכבר בארנו זה במקומות הרבה מאוד שלכן נקרא בדרך הישר אם כן אצלו נמצא היושר לגמרי ובן ארס שמקבל ניהנס ציה מפני שהוא העדר הפציאת ולפיכך המהניף שאומר את התוכחה והוא איש אוהב תוכחות שהם דברי יושר נקרא לרשע דבר שאינו כמו שאמר האופרי לרע טוב ולטוביץ ראוי שהולך בדרך ישרה שהרי מקבל דברי תוכחה שהם דברי יושר להם הגיהנם שהוא העדר המציאת ואינו דומה המחניף למשקר ומקבל אותם ואין התוכחה דומה לאדם שהולן מעצמו כוין כי המחניף עושה מן הרע טוב וזהו ההעדר נסור ועוד כי הישר כי זה שהולך בעצמו בדין הישר אינו דבר מחויב ולפינן המשקר אף כי דבריו הם שקר מכל מקום הם דברים שאפשר נקר דרך הישר כאשר אוהב את התוכחת אבל כאשר מקבל את שיהיו אבל המחניף שפרבר דברי חלקלקות לשון ודברי חנופה התוכחה ובר זה הוא מחויב וזהו דרך הישר לנכרי ואמר שכל דבר זה אין שייך לו מציאת כלל ולפיכך זה המאמר נסמן אחר זמן שתוכחה בעולם נחת רוח בעולם ומיבה וברכה בעולס כי המאמר הראשון שאמר אפי'עוברי שבמעי אמן מקללין אותו כי הגינה היא תמות הדין שהוא פרת החובה ולכן אמר נס העובר אין לו מציאת ג'כ ואין ראוי שיהיה העובר מקלל את אחר כן כי הפקכל תוכחה ראוי לבונה מצר שהוא מקבל תוכחת כי הקללה הוא העדר ואיך יהיה העובר שהוא בעצמו בלתי שהוא פנה בית הדין ולכן המקבל תוכחת והוכיח נס כן נמצא יקלל ועריר אחר עם כל זה העוברים מקללין את המחניף מקבל נינה וי"א שיחזיק באמונה יתירה פירש כי האמינה מפני כי המחניף הוא נמשך יותר אחר ההעד שהוא אמר לין איתירה נקרא שהולך בדרך הישר כאשר כל מעשיו באפונה טוב ודבר זה אינו נמצא לגמרי ולכן הוא גם כן בעל גיהנם והבן גוואי זה וכפי שפרשנו לפני זה כי ראוי המוכיח לגובה ולחן בעבור שלא הוציא אל הפעל והכל הוציא השי אל הפעל השלישי היושר שכן וגן הוא הבן זה שראוי המחניף היוצא מן היושר אל בירוא ית' הוציא אל הפעל הכל באמת וישר במשפט המחויב חקללה ובפו שהמוכיח יש עליו הן וכן המחניף הפך זה כי הים כמו שהתבאר לנו זה נמקומו ובאלו דברים ברא הקנה את מאוס כי דברי יושר הם דברי אן וברכה כאשר ידוע למבין דנרי עולפו ומעתה הגונו אחר כנה ואחד בלב מוציא הדבור אל חנפה ועוד יתבאר בסמוך ואמר רבי ירמיה בן אלעזר אומרים פעל לא כמו שהוא בנו וברעתו ולכן הוא רחוק מן השי כי מקצת שבחו של ארס בפניו וכלו שלו בפניו מקצת שבחו בפניו הוא יתברך וית' הוציא הכל אל הפעל כפי הסדר השכלי אשר כרכתיב כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה וכלו שלא בפניו אצלו ית' לגמרי ולא היה דבר אחר שהוציא אל הפעל לא כמו דכתיב איש צדיק תמים היה בדורותיו ופי' זה כי אם יאפו על שווא אצלו והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו אינו נוציא שבחו היה נראה בוגרי מכונה שמחניף לו ואם לא יספר שבחו אל הפעל מה שראוי להוציא אל הפעל ולפינן המכה שונא כלל אין דבר זה גורם אהבה בין הבריות אבל כאשר יפער אותו וכן מי שרואה דבר ערוה נחבירו וסעיד בו יחידי דבר שבחו לפניו מקצת דבר זה מביא אהבה שיאהב אותו בי בעיניו כמו זה אינו ראוי שיהיה נמצא כלל ומפני כי הוא יתבין לא הוא בעל מעלה ואם יספר הכל אז נראה שהוא כמו מחניף • המציא בעולם רק הדבר שהדין נותן שיהיה נמצא שהרי פרין , אמר רב חסדא אמר רבי ירמיה ד'כתות אין מקבלות פני שכינה נברא העולס וספילם מה שלא נתן הדין לא היה נברא הזה בת לצים כת שקרים כת חנפים כת מספרי לשון הרע נת שם עיר יחידי ומוציא אל הפעל דבר שאין מוכיח להעיר ולכן לצים דכתיב סמך ידו את לוצצים כת סקרים וכתיב דובר הקבה שונא אותו ואלו דבריהם קרובי מאוד אל הש"י שאין קריב שקרים לא ינון נגד עיני כת חנפיס דכתיב כי לא לפניו חנף. אל השיבנו הבריאה שהוצי' השיאל הבעל וכאשר האר בננה ינא בת מספרי לשון הרע דכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה אותו שבהם ברא עולמו הקבה שונא אותו באשר הו הפך הכרו" לא יגורך רע צדיק אתה לא יהיה במגוון רע פירש דבר זה כי שבהם הקבה ברא את עולפו והבן זת • בפק דסוטה צפרא אלו ו' כתות הם רחוקי מאמתת מציאתו אשר הוא ית' מחויב כל אדס שיש בו חנופה מביא אף לעולם שנאתר והנני לב ישימו המציאות ואלו ו' כתות הם רחוקים ונבדלים מאמתת מציאתו אף ולא עוד אלא שאין תפלתו נשמעת שנאמר לא ישועו כי מה שאפר ו' כתות אינם רואים פני שכינה כי הפנים הוא אמיתת , אפים ומה שאמר שהוא אביא אף לעולם דבי זה מפני כי כל מציאות הדבר שאין הדבר נמצא ונגלה רק בפנים שלו ופני אף כאשר יש לפניו ית'וני שהוא יוצא מן היושר ולפי אשר השכינת על אמתת מציאתו ית' שהוא ית' מחויב המציאות הוא יוצא מן היושר האף יש על זה כי אם הוא יוצא מן היושר לגשרי הם מורים על הגלוי שהוא המציאות כמו שהתבאר לנפריים אף גדול מאוד ואין לך דבר יוצא מן היושר כמו החנופה ואלור כפים הם רחוקים מן המציאת ולכך אין רואין פני שכינה לפי שהוא אומר אל הרשע צדיק אתה כמו שהתבאר למעלה שהוא מחויב המציאת כה לצים כי דברי לצנות אין מציאת והרי הוא יוצא אל ההפך ולפיכך מביא אף ומי שיבין בחכמה ירע להם בעצמם רק הם דברי לצנות שאין הליצנות מן המציאת ובין ניראוי לטות החנופה אף דוקא לא איפה כי מפני שהמוכר ולפיכך אין רואין פני שכינה שהוא ית' מחויב המציאת כת דברי חנופה להחניף לאחר לומר לו דברים אשר חס מקובלים שקרני דבר זה ידוע כי אין מציאת לדבר שקר כלל ולפיכך כת בעיניו לכן מביא הקבה אף לעולם שזהו הפך החנופה ולא שקרנים אין רואה פני שכינה בת לשון הרע נס כן הלא התבאר יאמר לרשע צדיק אתה יק באף יאמר לו והבן זה השיב ולא עוד בנתיב הלשון אין בעל לשון אינו מכלל המציאת במו שהתבאר שאין תפלתו נשמעת פי'נחשב נס הפלתו באלו היה זה הנופה באריכות כלל הדבר בעל לשון הרע אין לו מציאת בעצמו כלל ואין החולה רק אם מתפלל באמת מעומק הלב שהו' אבת ולכן ודבר זה יש לך להבין שנקרא לשון הרע שהרבי שהוא רע אם אין תפלתו נשמעה כאלו אין תפלתו מעומק הלב כמו שהוא בעצמו אין לו המציאה כלל והלשון שהוא מוציא לבעל הדבור כל ענין המחניף שמרני ואין לכו עמו ויש להבין דברי צלו נכי שהו רע ואין לרע מציאת כמו שבארנו במקום אחר כי לכן נאמר ובפרק עגלה ערופה כשהניע אגריפס ללא תוכל לתת עליך אים בכל הנפצאי וירא אותו כי טוב וחלשון שהוא גדר הארם שהיא גברי וגו' זלגו עיניו דמעות אפרו אל תירא אגריפס אחינו אתה הי מדבר הנה כאשר ח' רע אין מציאת לאן זה ולכן בעל לשון הנא באותה שעה נתחייבו שונאים של ישראל כליה מפני שנפו הרע אינו רואה פני שכינה אשר הוא מחויב המציאת ואלו לאגריפס המלך אני ושמעון בן חלפתא פיום שנברה חנופה בעלי לשון הרע אין ראוי לו המציאת ודבר זה בארנו בכמה נתעוותו הרייני' ונתקלקלו המעשים ואין אדם יכול לומר לחבירו בקופות ותבין דברי חכמה מאוד מור אלו ר' דברים ותפצה מעשי גדולי'מעשיך ויש רב יהודה בר מערבא ואיתימא רבי דעת קרושים התחיל בחנופה שהוא מרוחק פן פני שכינה מצר שמעון בן פזי מותר להחניף לרשעי'בעולם הזה שנאמר לא יאמר הימין והליצנות הוא הרחקת פן פני השכינה מצר השפאל ובת עוד לנבל כדין ולכילי לא יאמר שון מכלל דבעולם הזה שרי שקרנים הרחקה מן פני שכינה מצד הפנים בעצס ני חותמו של רש בן לקיש אומר מהנא כראות עי אלק והרציני פי כי התנופה הלכה אמת לשון הרע הוא הרחקה כנגד כלם שהוא מרוחק כבל הוא הפך אדין כי הדין הוא המשפט והכהניף אין דבריו כמשפט הצורים ודברים אלו יש להבין מאוד כי הם דברי חכמה מאוד באשר מחניף לאחר ולפיכך היה פוגע מדת הדין בשונאיהם של והפי' כמו שאמרנו למעלה כי אלו דברים ראוי שיהיו יהוקים ישראל כאשר היו מחניפי' בפרט שבעי'פנהדרין שראוי שחית אן פני שכינה לטעם שהתבאר ואין להאריך ובארנו דברים אלו כל דבריהם במשפט הנטור וכאשר היו יוצאים פקו המשפט נג בנתיב האמת בענין אחר והכל דברי אמת ובפרק ערבי להתנין הער פות המשפט פגעה בהם שרת המשפט ומת פסחים נהלכה שונאן המוכר אחר בפה ואחד בלב והיודע ערות שאמר נתעוותו הדינים דבר זה כאשר אמרנו שהחנופה הון לחבירו ואינו מעיד לו והרואה דבר ערוה בחבירו ומעיד בו יחידי המשפט כי החניף מכיר פנים ולכן אמר שנתקלקלו שב הדברים האלו תפוחים פאור כי לפי אלו ג' דברים הקבה הדינים והטעמים שהם מעשה יושר ואמת באשר החניה שונא אותם אבל הפירש יש לך לדעת כי השי המציא את נובות שאין בחנופה יושר ואמת ולכן אין אחר העולם כולו מן האין' אל הים ופרו אותו כפי הציור המושכל יכול לומר לחבירו מעשי גדולי ממעשיך שאם כן היו מרשים אשר הוא בעצמו וכפי חכמתו אשר עמו סור את העולם השני גדולים בעולם ודבר זה אינו כי המחניפים אוברים לרשת שהוא המציא את העולם והוציא אל הבעל ולא היה דבר אחד מעשיך גדולים ומה שאמר מותר להחניף לרשעים בעולם ניני מה שיש לרשעים הצלחה בעולם הוא חניה נחשב להם שאין ליא מי לא סודי בענוה לשפה עדיפא דאמר מר גדולה ענוח זה להם כפות היושר ובאמת ונאו שפי רשיזל על אשר אלק גולן שלא לשפה נמי עדיפא דאמר רב יהודה אמר רב לעולם ה לכל העמים שהשי החליק להם גוי לטורוס מן העולם ודבר יעסוק אדם בתורה ובמצות שלא לשמה שמתוך שלא לשמה א הניבה נתעב ולפיכך מותר להחניף לרשעים בעולם הזה נג בא לשמה היבי ומי תונחה ושמה וענוה, שלא לשינה כי הא כפי מדת הש"י שהוא נוהג בעולם עם הרשעים ומה שח ורב הונא וחייא בר רב הוי יתי קמיה דשמואל אמר ליה חיים מחניף לרשעים בעולם הזה כדי לפורום סן ע"ה לכן מותר נכ בר ובהוי מו דקא מצער לייב הונא קביל עליה ותו לא מצטער להחניף לרשעים בעולם הזה שיקבלו שכר שלהם בעולם הזה ליה בתר רובק אל הכי והכי קא עביד אמר ליה אמאי לא אפרת לי נאפי' אמר ליה הס לי וליכסף זרעיה ורב נראה רנן הפיוט וחיים בר רב היה צועק לשמואל להזימר דקא מצער לי רב הונא ורב הונא שתיק והיה בעיני שמואל באלו עשה שלא כהונן וחיה ולא יזכו לעולם הנא• פרק ב בפרק כל כתבי אפר רב עמרם בריה דרש בר אבא אפריש נו סובל רב הונא ודבר זה ענוה שלא לשמה שעפה זה נשביל אבא אמר ר'חנינא לא חרבה ירושלים אלא נשביל שלא הוכיחו כבוד אביו ואם לא כן היה אומר לפני שמואל כך וכך עשה חיים זה את זה שנאמר היו שרים באילים לא מצאו מרעה פה איל וח גי רב והיה דבר זה הוכחה אל חייא בר רב והיה מקיים בעצמו ראשו של זה כצר זנבו של זה אף ישראל שבאותו הדור נגשו מדת ענוה שלא לאפה יותר ממה שהיה מקיים מות הבוחנת פניים בקרקע ולא הוכיחו זה את זה ובי'דבר זה כי באשר או ואמר הו ולכפיף זרעא דאנא דבר זה היה ענוה והוא ענוה שלא פוניחים זה את זה סוף סוף מצד התובהם הוא פלוק הרע ולא לשפה כדלעיל ונראה מה שהיה שואל על אלו שניהם כי אלי הרבה ירושלים רק בשביל שלא היה שום הוכתה וכאלו היה שתי פרות הם הפכים כי הענות מה שמשפיל עצמו ובודאי אדם הפקר כל הפעמים מגלי מוכיח ובודאי דבר זה הוא חורגןכאשר כמו זה אינו מוכיח את אחר כי ההוכחה הוא שמושל על אחר העולם הוא הפקר ולא היה יושר ואמת ועוד כי אלו היה נמצא ולכן היה שואל איזה מדה שריפה שירגיל האדם עצמו בענות נהס תוכחה היה מורה זה על כח וחוזק של המוכיח לא כט אן ובא לפרה שלא יניח את הבירו או עריף תוכחה אע החנופה שיש בו הרבות בלבד וכאשר היה בהם החוזק והנה לא שאין זה מרגיל עצמו בענוה ובפרק במה בהמה ונור' חנינא היה עובר האויב עליהם כאשר יש לוס כח אך מפני שלא רבי יוחנן ורב הבינו מהנו נכולי סדר מועד כל כי האי זונה הוכיחו זה את זה נראה שאין בהם חוזק ובה לכן נתחייבו ובניק חלוני רבי יוהנן שני דייני נורת אמר אביי האי צורבא מרבנן ומרוסיה ליה בני ופעיל ר' יונתן כל שאפשר למהות באנשי ביתו ולא מחה נתפס מאתיה לא מטוס ומעלי טפייק ולא מוכח להו במילי דשמיא על אנשי ביתו באנשי עירו נתפס על אנשי עירו בכל העולם ני כבר אמרנו כי התה בעם הוא דומה כמו השכל בניף כי נתפס על כל העולם כלו אמר רב פפא והני רבי ריש גלותא. הגוף נקרא עיר כמו שאמרו על הנחוב עיר קטנה ואנשים נה נתפסים על בולי עלמא פירש כל ישראל ערבים זה בזה בשביל פער כט שהתבאר למעלה והשכל בניף כושל על הנוף ומורה שהם עם אחת מה שלא תמצא בשום אומה שאינם עם אחר להם את אשר יעשו ואי אפשר שיהיה אהבה וחבור בין השכל במו שהם ישראל ורובי לאוס אחר שסיש מכה באחד מעניין וונון כי השכל פועל בנוף ואין זה חכור ואהבה כלל ולפיכך האי שכולם מרגישים כעבור שהם ניף בהר וכן כאשר אחד מישראל צורבא מרבנן דמרומין ליה בני מאתיה אי אפשר שיהיה זה רק עובר עבירה מרגישין נושא זה כל ישר שהם כמו אראני הם עס משום שאין עליו מעט השכל ולא מונה לתו במילי דשמיא אחר וכאשר יש בידו למחות אז נתפס על כל הדור שאז הדומה ומזה חורים כאן מנור ואהבה (באולי יקשה אם היו כלם צדיקים לאבר הראשי כמו הלב ואם אין אותו האני פועל פעולתו והוא נסאי הוא מוכיח להם דבר זה אינו כי אי אפשר שיהיה חארס יוצא מפה שנברא לתת קיום או שאר אברים והרי כל המכשול בריק אשר יעשה טוב ולא יחטא ויש לו לתת משפט השכל תלוי בו במה שנברא אותו אנו לקיום הכל ולפיכך כל מי שיש להנהיג ולהוכיח הדור וזה מביאר , ובעירבין ער היכן בידו למחות ואינו מוחה נתפס על שון אותו איש כיון שיש בידו תוכחה ונאפר עד הבאה ושמואל אמר עד קללה בן עזאי אומר . למרות שכן פור השישיהיה מקיים הכל ובאפר אינו עושה עד נזיפא אמר רב נחמן בר יצחק שלשתן מקרא אחר דרשו שני סקלקל תבל וכמו שתמצא בארס גג כי לפעמים מקבל אבר אחר ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות הפרדות וכתיב ויבל קלקול ודבר זה גורס סכף ובאב לאנר הראשי וזה מבואר עוד שאול את החנית להכותו מאן דאמר עד הכאה דכתיב להכותו אמר ליה רבי זודא לרבי סימן לובחנתי כר להנידבי ריש גלותא מאן דאמר עד קללה דכתיב לבשתך ולבושת ערות כך ולמאן אמר ליה לא בקבלי מונאי אמר ליה אע"גדלא מקבלי לוכחינהו ואמר עד נזיפה ונתיב ויחר למאן דאמר עד נזיפה והכתי הנאה בר דאמר רבי אחא ברבי חנינא מעולם לא יצאתה מנה טובה וקללה שאני התם דאגב חביבות יתירה והוה ביהונתן דוד מסר מני הקבה וחזר בו לרעה הוץ מוכר זח דכתי ויאמר ה'אלי עבור נפשיה עלים כעס מחלוקת שלהם יש לך להבין כי החבאה הוא בתוך העיר והתוית תיו על מצחות האנשי הנאנחים והנאנקי על אל הנוף ואין הפעולה כל כך ומי שסובר עד קללה הקללה היא התועבות הנעשים וגו' אמר לו הקבה לך ורשום על מצחם של לנו ודבר זה יותר בודאי כאשר הקללה היא וביקר בנפש לסאן צדיקים היו של דיו שלא ישלמו בהם מלאכי חבלה ועל מצחת ראפר עד נועה הוא עוד יותר עד שמלבין פני המוכיח כי זו של רשעים תיו של דס כדי שישרטו בהם מלאכי חבלה אברה נקרא משה כאשר מגייס את פניו שהוא צלם אלקים, ודבר זה פרת הדין לפני הקנה ובשע מה נשתנה אלו מאלו אם לו הללו הן יותר כאשר הרבר הזה מגיע אל צלם אלקים (הבן אלוני צריקיס נמורים והללו רשעים גמורים אפיה לפניו רבשע היה, פורינה הבאה קללה נזיפה שהאחר הוא לגוף וכוחת הגוף והשני מיום לפחות ולא פחו אל גלוי וידוע לפני שאם ינקו בהם לא ובק בנום והשלישי הוא בצלם אלקים וכל אחד יותר מן הראשון יקבלו מהם אמר לפניו רבשע אם לפנין גלוי להם מיגלוי והיינו ולוכרי כולם צריך האדם למסור עצמו על מות תוחנה למאן דנתיב זקן בחור ובתולה כף ונשים תהרגו למשחית ועל כל איש. ואמר עד הכאה שהוא לגופו, ווער קלית הוא שצריך למסור אשר עליו תיו לא תגעו ומקדשי תחלו וכתיב ויחלו באנשים נעשו על זה ולמר עד נזיפה ובר זה הוא בשול הצלם שמקבל הזקינים אשר לפני הבית תני רב יוסף אל תקרי מנקושי אלא בושת גלל והוא נטל הארם לגמרי ודברים אלו מבוארים למי סמקודשי אלו בני אוס שקייסהו את כל התורה כלה מאלף ער שיועוברי הכפת • בעא מיניה ר'יהודה בריה דרבי שמעון תיו ג פירש הפרה פונה שיצאה מפי הק'בה מפני מהם כותי תיבות לשפה וענוה שלא לשמה הי פנייתו שריפא אמר צדיקים מצו עצמם וחזרה לרעה מפני שלא היו מוכיחים את לית אחרים והיה להם לפחות ולא שתו והנה אף שהיו צדיקים וצר בן בנו של קו דבריהם בעצמם שכל דבריהם הבנה עמוקה אשר עצמם חטא היכי תלוי כס שלא מתו כאחרי כמו שאמרנו שמי יש לאדם לתת לב כדבריה ולהעמיק בהם ער שעופר על דבריהם שיש בירו למחות נתפס על כל הדור ולכן חזרה הפרה הטובה וכל עוד שיראה יותר ונריה רחוק מן השכל יש לו לדעת כי הוא לרעה כי מנצח כה עונש הרבי שהיה לו למחות את זכות היחיד מבנה עסוקה נסתרת בדבריהם ויש לאדם לחפש אחר דברים ני יותר גדו'העונש הזה ולפיכך מדה טובה חזרה לרעה כי העונש אם רוצה לעמוד על דבריהם כי דבריהם צריכי' חקירה ודרישת מצר אחרים מבטל הפרה הטובה שהוא מצר צפו וכל זה כאשר מאור לא כמו שעושים עתה שדורשי'ברבי וברי שהם יודעים כי מקבלי'דברי תוכחה אבל אם אין מקבלין אמרו במסכת יבמות ניהם לא כן ידבר וטוב היה להם שידרשו ברבי ובריש אינס וכרי אי אילעאי משום לא בן שמוע כשם שמצוה על אדם לופר דבר תורה כלל מפת שידרשו דברי כאלו וגם דבר זה מן הדברי אשר הנשמע כך מצוה על אדם שלא לומדכר שלא נשמע רבי אבא ראוי להכות כף על כף לעשות כן בדברי תורה התמימה ועושים אום תובת שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך וגו' פי אס הונרי'אינס מצוה גדולה מאוד כאלו היה מלכתו לדרוש דברים כאלו ברבים נשמעים הוא מבזה וכי ה' שאמר להם ובר השי ואינם מקבלים לפרש הכתוב או דברי חכמי כך ואינם מכוני רק להראות לפני בני ודבר זה בזיון יותר לבזות התורננו העושי' ולפיכך כשם שמצות אום הבלתי יודעי' באלו הם מחדשים וגרים בדברי תורה ויאמרו לוט'וני הנשפע שהוא כבוד אל השי כך מצוה שלא לומר ונר שאם לא נעשה כך מה אנו מחדשי יותר ממה שאחרי יודעי ואין הבלתי נשמע שהוא כנגד ככור שסיס אס סרבי ובו הבלתי יעלה על לבם ועל מהשבתם כי יקבלו בני אדם שבאים להוכיח נשמע ולוגי אבא חובה מפני שהוא מביא על עצמו רעה באשר אותם אלו דברי שהם אומרי'נודעי כי דברי אלו אין להם יסוד על ישנא אותו וגורם רעה לעצמו • פאמר שהביאו ולא אמרו הדברי האלו רק בשביל שחושבים כי אם אין דורשין כך מה חושין שנס שאר בני אדם יודעים פשט המאמר ואם פה הועלה בדרשה זאת וטוב להם השתיקה וכי פרק ג תניא אי טרפון תמה אני אם יש ברור הזה שיכול להוכיח אס קבלו בני אדם וברי כמו אלו בי דברי שקר אין ינלי'כלל ויאמרו ואט' של קיסס סכין שייך אופיי לו טול קורה מבין עיניך אבוא הלא אלו דברי אינם דברי חכמה רק שהוציא מילין מלבו ואם היו ה אני אס יש בדור הזה מי שאקבל תוכחה אר עקיבא תפה אומרי' הדברי'ההם בלא המאפר היה יותר טוב שהיו אומריניהם אני אס יש בדור הזה מי שיודע להוכיח אר יוחנן מעיד אני עלי דברי המוכיח אף כי אין ראוי לודאי דברי חכמי' נשמעים ביותר שי וארץ שהרבה פעמי לקה עקיבא בן יוסף שי שהייתי קובל ולהם ראוי ללמד ולהוכיח את בני אדס מט היה זה יותר טוב אך עליו לפני רג וכ"ש שהוסיף בי אהבה לקיים מה שנאמ'אל תוכח אתה שאין הדברי דברי עצמו ותולה אותם בדברי חכמים שהכל לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך ומה שא' בזה הלשון של קיסם יודעי בי המאמר הזה אל רברי' אלו שהם אומרי'אין נוגעים ואם מבין שינן כלומר עבירה יש בידך ואין אתה רואה אותה כמו אין כאן יסוד לסמור חדכרי עליהם ואיך יעלה על דעתם שיהיה הקיסם בין השני שאין אדם רואה אותו והוא משיב לו טול קורה תועלת בהם ומצוה גדולה שהיא הורשה בשנה להשמיע דברי מבין עיניך כלום הרי יש עבירת בידך שהו'כפו הקורה שהיא בין הורה ברבים הם מנטלי' ומפורש בפרשת ויקהל רבותינו נעל העיני קרובה לך וראוי לראות אותה ואין אתה רואה הקורה ואתה אנדה אוברי מתחלת התורה ועד סופה אין פרשה שנא בראשה רואת הקסם שבין שיני שהוא נסתר ואין נראה הפי' כלל כמו ויקהל אלא זאת בלבו אמר הקבה עשה לך קהילות גדולה שמשמע מדברי רשי זל שיכול לוס סול קורה מבין עיניך ומשמע וורוש לפנים ביבי'הלכות שבת כדי שילמדו ממך דורות הבא? שכך אומר באמת והדבר הזה אין נראה כלל רק הפי כמו שאמרנו להקהיל קהילות בכל שבת ושבת ולכנוס בבתי מדרשות ללמוד שאין הדור מקבל תוכחה כלל וכך הם משיבי שלא באמת לפיכך ולחות לישראל דברי תורה איסור והתיר כדי שיהא שמי הגדול משיב רע על זה תמה אני אס יש בדור שיוכל להוכיח כלום שאין מתקלס בין בני ומכאן אמרו משה תקן להן לישראל שיהיו הטובים ידע להוכי עד שיהיה חמוכח מקבל תוכחה כי הרבה תולה דורשין בעניינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת כזה שיוכיח אותו עד שיהיה מקבל תובה'שצרי צל זה חכם יהורה הלכות חג בחג אמר משה לישראל אם אתם עושי כסדר הזה ותחבולת גדולה באור ופה באור העמיק בדבריו לום תמה אני אס הקפה מעלה עליכס כאלו המלכתם אותי בעולמה שנאמר ואתם אחד ברור יכול להוכיה כי בוראי לתוכחה צריך חכמה רבה מאוד עדי נאם ה' ואני אל וכן דור הוא אומר בשרתי צדק בקהל רב ער שמקבל המוכח דכרי המוכיח שהחוטא כבר נטה אל החטא וני פה בשורה היו ישראל צריכי בימי דוד וחלא כל ימיו של דור ואם רוצה להוציא אותו מן הדבר אשר עשה צייך חכמה גדולה מעין דוגמא של משיח היה אלא שהיה מתח ודורש לפניהם לדבר עמו דכרי נועם ודברי סברא מאור עד שהוברי נכנסי בלבו דברי תורה שלא שמען און פעולס ועוד כמדרש ברוב עם הדרת וכן להוכיח שלא יעשה מה שאין ראוי לעשות צריך לדבר זה מלך אמר ר'חמא בר חנינא להגיד שבחו וגדלו של הקבה אלפי דברי טעם דברי אמת שהם נכנסי' בלבו ומשברילב האדם אשר לו אלף אלפים ורבוא רבבות כתות של מלאכי השרת לבי קשה ועל כל פני צריך שלא יהיה בדבריו דבר שהוא נוטה פן שישרתוהו וישבחוהו אינו רוצה אלא כשבחן של ישראל שנאם האמת אשר ידוע לרבי לשומעי הדנרי'שהם דברי אשר אין להם ברוב עם הורת מין ואין עס אלא ישראל שנועס זו יצרתי לי יפור ושורש כמו שעושים עתה במרינה אלו הדורשים לוביס לפה בשביל שתהילתי יספרו וכן הוא אופר נדיבי עמים נאספו מפרשי הכתובי ואף דברי חכמי שלא כוונו להם ולא עלה על עם אלקי אברהם או סימן אימתי בתעלה שמו של הקבה לכס ועל דעתם ויאמרו שהם מפרשים כונה למאסרי והם כונת בעולמו בשעה שישראל נאספין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות להזיק כי אלו היה מניחים דברי חכמים כמו שהם בודאי פשט ונותנין שכח וגדולה להק בה ואמר רבי ישמעאל באותה שעה מאמריהם הם דברי חכמה גדולה מאוד והם מהפכי' ספק למר כששומעין הנות מפי חכם ואתם עונין אמן יהא שמיה רבה ואם כן כונתס להזיק ואיך לא יהיה בונתם לחזק בודאי בושט מבין באותה שעה הלכה שמח ואפר למלאכי השרת בואו וראו מאמריהם של הנפי' חכמה עמוקה שהרי אפי שיחת חולין שלהם עס זו שיצרתי לי כמה הם משבחי אותי באותה שעה מלבישים צריך תלמור כי שיחת חולין שלהם הם קרובים אל השכלי ננו הקבה הוד והדר לכך נאמר ברוב עם הדרת מלך ובאפס לאום העלה שהוא קרוב אל הפרי שאם הפרי הוא פרי טוב אין ספק כי מחתת רזון אם הפסיקו עצמס מדברי תורה אף אני אפסיק מהם העלה גג קרוב אליו מתרסה אליו ואם אינו דומה לגמרי מס ראיות של תורה ע"ג הרייך השני הגדול והפער הגדול כאשר מתיחס אליו בפה ולפיכך דרשו מן ועלהו לא יבול שאפי שיחת מהאספי אל הורשה ומה מאור כפליג לוס שהקנה קורא לפלאכי מח צריכין תלמוד שהם קרובי אל השכל ואם שיתחן הוא כן לו השרת ואמר ראו עם שיצרתי לו במה משבחין אותו והדברים בן האלו י זררשת האלו יש לך להבין מן מה שפרשנו בנתיב התפלה אצל על מה לכך מקבל שכר על הדרישה ומזה הלכו כי כאשר יפרש אה'טן קאי עלמא על אמן יהא שמיה רבא דאנדהא ועל סורא דקרושא החכמי התלמוד פי'על הכתוב ונדחה אותוכיחו שיהיה עמלי של כט שפרשנו שם הטעם ומה שאמרו כי נחשב בזה כאשר ראשון בתורה לבעלה דבר זה אינו בוראי אבי לדרוש דכרי שהם מתאספין לשמוע הדרשה שהם פפליכי הק'בה בודאי מפני כי יודעים בעצמם כי לא כן ידברו בודאי דבר זה יש להרחיק הפלגות תלוי כעס וכמו שאמר ברוב עם הדרת מלך ובאפס הרחקה נמורה ולגעור אותם האנשי' ולא די בלבו שלא יקבלו לאם מחתת רזון ולפיכך כאשר מתאספי לשצוע הדרשה מפי שנר על זה וחלוצי שלא יהיה עליהם אשכה יתירה לתעתע החכם והם עם כאשר מתאספים בזה מקבלים מלכותוית' עליהם ולהבל בדברי תורה ואם יאמרו הלא מצאנו בדברי הכפי' שורשו וכן אמרו חכמי'נג כפק וברכות אנרא דפירקא ריהט אמר אביי הכתובי כורש רחוק מאור ואבי אם נורה שכן עשו לא עשו זה ארא דכלה דווקא אפיונה אניא דשמעתא מברא אמר רב אלא בתורה ובדברי נביאים שנכתבו ברוח הקודש וכככה פנים מפא אגרא דבי טפיא שתיקות אמ'רב ששת אני והעני צדקתא נדרשי' אבל בדברי חכמי' דבר זה לא נמצא וגם בכתוב חו שיהיו אגרא להספדא ולויי אניא דני הילולים פילי וביאר ענין זה כי מפרשי הכתו' בפי' שאין דעתס מסכמת כי בודאי פי שלוס נרמז המצוה שנעשה עידכי שהוא קשה על האוס זהו עיקר השני בכתוב שאף שנראה הוברי רוקי מאוד הוא קרוב למביני דעת כי המצוה שהיא בקלות אין זה שכר ככ אבל מצוה שהיא עי כמה וכבר ישנו והארכנו במקום אחר ובכמה מקומות השינו , דבר שהוא כבד ואריות יתירה ומורה על האדם הוא השכר הם עד מתי מעוות עלינו הכתובי שתראה שהם פרחקי פירס זר ולפיכך אניא דכלה שהאדס מטריח עצמו ודוחק עצפולטפוס בפסוק וכבר פי' רשיזל בפרק כל כתבי שפי שיהיו רורשי דברי הורשה הוא השער ואגרא דפירקא ריהטא שהוא זריז ומהיר לזה הגרה ובתוך הדרשה היה מורים לעס דברי איסור והיתר כי אי ודבר זה קשה על האדם ואניא ושמעת פברא שנותן לב להבין אפשר שלא יהיו שייני איזה דבר פרברי אסור והתיר אל ההגדה ני השמעתא צריכא סברא וכן אגרא דתענית צדקה כי קשה על ובודאי דבר זה יש לדרוש בתוך האגדה דברי אסור והתיר וזהו האדם לתת צדקה שהוא ממון שלו לאחר ני יותר צריך זרי כטקו הוא חכמה מאור ני הווה מושכת לג הארם אל התורה וכאשר שיש חסרון כיס ואניא והספרא דלוי שהוא פרים קול שהוקשח בתוך דרש הגדה זהיר הצבור בדברי תורה היו נכנסי' הדברים על האוס ביותר ואגרא דבי אימא שתוקתא ול שבבית האבל בלב השומע ומקבלי אותם ונטארי אצל הבריות לשמור ולעשות ישתוק ולא ידבר וינהג אבילות וזהו כנו על האוס נב כאשר ועל ורשה נא זאת אמרו שהם ככליכים הקנה כאשר נאספו שתוק וינהג אבילות וכן אגרא דבי הילולא מילי שהוא משמח לשמוע הורש לא על דרשה כמו זאת שהחורש והקהל השומעי חתן וכלה בדברי שמחה והוא מורח על האוס ויש לפרש אגרא נושאים עין הדורש דאמרינן במדרש מימינו אש דת למו בשלשה ובלה דוחקא מפני כי כאשר חובה בני אדס דוחקיס לשמוע דברים נמשלה התורה בחרב באש כמים בחיב בנין וינרט את הדרשה זהו בכור הקנה בוכתיב ברוב עס הוית בלך וזהו עצם האדסוגי משל לאדם שיש בידו מאכלת ותו מבקש לרקר בה אס ולכן אני דוחקא שבזה ספלינים הקנה שרוצים היה יודע לשחק אינה מזקת אותו ואם לאו מיד הונתוכן כל מי במלכותא אנוא ופרקא בירכא שהוא חפץ ותאב לתורה שוחו שהוא דורש דברי תור אם הוא יודע היאן הוא דורש אינו מזיקין השליטת יותר כאשר הו אוהב דברי תורה וזה נראה כאשר הוא אותו ואם לאו מיו הוא נענש שג ונשאו עונם בעון הדורש במים ין לקבל דברי תורה שאז הוא דבק בתור לגמרי ואנו דשמעתא מנין הוי כל צמא לכו למים משל לאחד שהיה שם בנהר אם יודע סברא שיהיה מנין התורה על בוריה ולא ילמד תורה אף שמיט לשוט הוא עולה בשלום ואם לאו הרי הוא נחנק כך כל מי שהוא מבין ואגרא דתענית כי היושב בתענית נקרא קדוש והקדוש הוא למד התורה ומשמרה קונה חיים לעצמו נמשלה כאם שני מימינו עושה צדקה וכתיב והמלך הקדוש נקדש בצדקה והדבר הות אש דת למו ומי יוכל ליגע באש הוי אומר ישראל שנאמר ואתם פשנו במקו' אחר ואנרא והספרא דליו שיהיה מרים קול בשביל הדביקים תו עכובאמת דבר זה נכ מתחבר אל למודם בישיבה בבור הפת ואניא רבי מימי שתיקתא שזהו רצוי לאכל דכתיב שכל הלפון להראות בלבד ואלך אומרים מה בינם לשאר אום וידום אהרן וכל אלו דברים הם עשיות המצוה בשליטת וכאשר כפי שהארכנו בזה בפרק שני ודרך אחד להם ואסרע אפר הפה האדם עושה המצוה בשליטת יש על זה שני כי כבר בארנו זה אני אם אחד יכול להוכיח ואיך יהיה בדור הזה ונן פה שאמורא בסקיאה כי הפוליסת הו'הגורם השכר שלכך אמרו אין שכירות המה אני אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה הבל הוא ברור משתלמת אלא כסיף כי הסוף הוא שליפת הדבר ואז ראוי הזה ויותר מזה דורינו לא נמצא מוכיח כלל לגמרי כי אנו רואים לתשלומין וכל הדברים שזכרו כאן הוא שעושה המצוה בשליטת עבירות עצומה גדולה עוברים בפרהסיא סריגת הנוי כולה ואין לגמרי ועל זה יש שני תשלומין והתבאר לך הככוד הגדול שיש אים מחזיק ברק ועומד בפרץ כאשר הענין הוא באיסור יין נסך להקבה בדרשה ושלכן אמרו אניא וכלה דוחקא מפני שהוא שעוברים מזה מרינה בכלל כאלו נעשה היתר וימצא אשר יקראו גבור הקבה נוסף על זה כי העולם עומד עליו כמו שאמרו דעלס בשם רב לא שאין פוכיח אותם אבל יושבים במסיבת עם עוברי קאי על אמן יהא שמיה רבא דאגרתא והכל עושי לדבר שאין בו עבירה ואין לאוס לישב בסעודה אלא אם כן יודע מי ישב עמו: ם ובודאי בדבר זה כוחם יותר גדול מן דוד עה כי דור הפין שלא יצטרף אל הבורה בוגרים ואלו יושבים בסכנה פרס עינוי' שה ויש דברי תורה ניבים שלא שסעס ארס מעולס וקס עבירה ויש שעושה עצמו בשונג ומוטער ורואה ומעמס ויש דורש דברי שלא שמעס אדס ולא ישמעו עור ובאולי האפר כי שאינו חושש כלל והוא לקבל אלפא הפרא שותה ואומרים הלא אם כן אין לנו לומר שום דבר חדש כי אס כמו שנאמרו הדברים איסור א מסוס שגזרו עליו משוס יין נסך שנתנסך לען ואין ני בודאי יכול לחדש דבר שדעתו מסכמת בודאי שכן פי הכתוב הגוים יודעים בטיב נסן עתה לנסך לע"ז כי עינינו רוצה שאין מי המאמר וכאשר יאמר דברי לפי דעתו שכך הוא בודאי אף כי הגוים סנסכים לעז לכן יתן בכוס עינו ופורצים נורות עולם" אחרי וחובריו סס כל אחד מקבל שכר וכדמוכח בפרק שור וכבר יחרנו הדבור הזה בדרשה אחת שורשנו לובים אולי יקה שנגח ואמרינן שס שמעון העמסוני ואמרי ליה נחמיה העמיפני מופר עם לא בינות להודיע את פשעס ואת המאה' באולי ישובו היה דורש כל אחיין שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלקיך תירא פן סותם ויהיה חלקם עם צדיקי עולס ויותר מזה נמצא בדורינו פי אמרו לו תלמידיו כל אחיין שורשת מה תהא עליהן אמ'להם כי אם אחר בא להוכיח את אחד רחוק ממנו ומוכיחו במעשים נשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אקבל שכר על הפריש על אשר הם מנגנים לאשר בעם ישראל נקרא והם חלול שמו ית' והרי לפי דבריו לא היה לו לדרוש אין ולמה יקבל שכר על ות אומרים בני עדתו הלא אנחנו כלם קדושים וכתובינו תורתו הדרישה אבל אני שהיה דעתו מסכמת לדרום אתיין שבתור אין לך לשפוע ולקבל מוסר מאחר ובשביל כך אין מוכיח ואין לכך טייסי |
