תמונות בעמוד
PDF

דרך כצות וגבים אל כל מקום אשר הנחל הזה מתעקל, עד אשר פגעו באכר פסח וישמעו מפיו כי רחוקים המה מהדנעפר דרך פרסה אחת, ואף כי הגיד להם כי לא קפאו מימי הנהר ההוא עוד, עד כי אין דרך לעבור אותו ברגל, בכל זאת החזיק נייא בתקותו וילכו אחריו עד בואם אל שפתו, והנה חלקה אחת קטנה מחופה בקרח מוצק מן השפה אל השפה, ולפני החלקה ההיא ולאחריה מי הנהר שוטפים וזורמים כמשפטם בימי הקיץ, וגם בחלקה ההיא לא ערבו את לבבם לעבור, עד אשר מסר אחד מפקידי ההיל את נפשו לטובת אחיו ויעבור אותה בשלום, וישב ויודיע לנייא כי מוצק הקרח בדי מדרך רגלי אדם ופרסות בהמה; אבל לא בדי עגלות וכלי תותח – אז צוה נייא להניה אחריהם את כלי התותח ואת כל הכבודה הגדולה אשר אתם, גם החולים והנשים וכל אשר אין לו כח לעבור את המעבר הקשה ההוא יעמדו תחתם, והיו לשבי בידי הרוסים, וכל אשר לא צר כחו עוד עבר ברגליו על הקרח, ויקפצו כצפרדעים מעשת אל עשת, עד עברם את הנהר , ובאחרונה עבר נייא ויפקוד את עמו וימצא כי לא נשארו אתו בלתי אם אלף וחמש מאות איש , ויתרם מתו

במלחמה ויפלו שבי בידי הרוסים , על הדרך הזה גאל נייא - , י את כבודו, ויקן את חפשיותו בדם רבים מבני עמו

כי גם בעבר הדנעפר מערבה אפפו אותם הקאזאקין כדבורים וישחיתו מהם רב, שלשה ימים רצופים הלכו הצרפתים בין אבני אש וכדורי

הקאזאקין עד אשר באו יתרם בכ' נאזועמבער אל ארשא בשלום.

מעבר הבערעוניא בכ"ב לחודש ההוא יצאו הצרפתיס מארשא עיר מנוחתם, וישובו לענות כחם בדרך העולה באריסאווה, ועוד ביום ההוא

הזקה יד הדרך עליהם מאוד, עגלות החורף אשר עתרו להם

בסמאלענסק טבעו בבוץ, וההולכים רגלי חצו בשלג נמס עד ברכיהם, וכל אשר פגרו ללכת לרגלי המחנה נפלו בידי הקאזאקין

השומרים את מספר צעדיהם, כל זאת באתם ולא חטאו בלשונם

ולא נתנו תפלה במלכם, כי ראו אותו מתענה בכל אשר המה

י מתענים, וגם הוא והאשי שרי צבאיו הלכו רגלי בשלג ובטיט

כאחד העם, אף כי היו מרכבותיהם נכונים אתם, אולם כאשר הגיעה לאזניהם שמועת מינסקואסמיה אשר נפלה בידי הרוסים, אז לא שלטו ברוחם עוד, כי ראו כי נכונים להם בדרך ההוא ימי מחסור ועוני כימי צאתם מסמאלענסק עד בואם אל קצה ליטא, ובחמת רוחם החלו להטיח דברים על מלכם אשר מסר את משמר העיר הכבודה ההיא בידי איש אשר לא מבני הצרפתים הוא, כי חשד השרו את שווארצענבערג כי מאתו היתה שומה להפיל את העיר ואת אסמיה בידי הרוסים, וגם הקיסר אף כי לא כמחשבת העם היו מחשבותיו על שווארצענבערג, גם הוא חרף את מערכות עסטרייך, על דבר אשד לא שקדו לשמור מכל משמר את העיר הזאת אשר ידעו כי עיני פליטת המחנה הגדולה עליה , אבל בפעם הזאת לא נשא שווארצענבערג את פני הקיסר, וישב הרפתו אל חיקו בהשאלות אשר שאלו לאמור, ראשונה איכה יצאה שגגה מלפני השליט בהכמת המלחמה להטיל עליו שתי משמרות סותרות זו את זו ? בצוותו אותו להגן על ווארשויא ועל מינסק כאחד, השני ת מה ראה מ א ר עט Maret להשלות אותו בבשורות כוזבות אשר לא נתנו בלתי אם לשיחת יושבי קרנות בפאריז ? כי הודיעו מווילנא תמיד כי המחנה הגדולה נסוגה אחור בכח גדול וביד חזקה, ויראת הצרפתים על פני הרוסים כל הימים, עד כי דמה שווארצענבערג כי אין חפץ להקיסר בעזרתו,

[ocr errors]

על כן לא מסר את נפשו להתחבר עמו, והשלישית איכה עשה הקיסר בנפשו שקר לחשוב בדרך כלל, כי יעצרו כ"ה אלף אשכנזים כה נגד טשיטשאקאף וזאקען ראשי פקודות ששים אלף רוסים, במקום פרוץ אשר כל מעצור טבעי אין ? ובכל אלה לא היו האשכנזים כאנשים נדהמים, כי לא חתו להתרחק מגבול גאליציען ארץ מכורתם, מאסמיהם ומאוצר כל צרכי מלחמתם, ולנסות דבר אל ההמון הרב הזה, אבל הרוסים שמו להם שני ראשים, הראש האחד תחת פקודת זאקען עמד נגד האשכנזים, והראש השני עשה לו ידים לרגלי טשיטשאקאף נוכח מינסק ובאריסאוו, ובכל זאת לא הפיל שווארצענבערג את עוז לבבו, ויהץ את עמו גם הוא לשני גדודים את האחד תחת יד רעגניער העמיד נגד יאקען, והוא ויתר העם מהרו אחרי טשיטשאקאף, להציל את מינסק מידו, אבל הוא בדרך ומלאכים באו מאת רעגינער ויקראו אליו בחזקה להציל אותו מידי זאקען הלוחץ אותו מאוד, על כן נטש את דבר מינסק אל יד וויקטאר ואודינאט אשר ידע כי קרובים המה אליה, וישב אחור להציל את רענניער מרעתו, אף גבורתו עמדה לו להכות את זאקען ולהבריחהו עד שפת הבוג, אבל הוא עושה הנה והנה וטשיטשאקאף הגיח בט"ז נאוועמבר עד מינסק, ופקיד העיר ההיא לא הודיע דבר לאחד משרי צבאות הצרפתים , כי מהר לעזוב את העיר ואת שני מילליאן הסעודות הצבורות בה , ויסג אחור עד באריסאוו, וגם שמה לא התנער לקרוא אל אודינאט אשר לא היה רחוק ממנו בלתי אם דרך שני ימים, ואל דאמבראווסקיא השב מבאברואיסק להושיע לו, כי אם עמר כאיש נדהם עד אשר באו הרוסים גם אל העיר ההיא ואל הגשר אשר על ידה כמבוא עיר מבוקעה, ואך בליל כ"א לחדש בא דאמבראווסקיא לתומו, ויך את חלוצי הרוסים אחור, ואת הגשר לקח מידם ,

ויתחזק לקראתם כל היום ההוא, עד הערב השני , אשר אז גברו

עליו הרוסיס , ויכוהו וירדפוהו מחוץ לעיר עד הדרך העולה למאסקויא, הצרפתים העוו דרכם ועל האשכנזים יזעף לבם! ויקש דבר שווארצענבערג מדבר הקיסר .

במסכות האלה עשה אודינאט דרכו לעומת מינסק, ויחן בכ"א לחדש בין באבער ובין קרופקיא, והוא לא ידע דבר מכל אשר נעשה, עד בוא אליו בלילה ההוא אחד משרי פולין ויודיעהו את המגפה אשר נגף דאמבראווסקיא, ואת דבר באריסאוו אשר נלכדה לפני הרוסים הקרובים אליו מאוד, אז התעודד אודינאט וימשוך אליו את שארית חיל דאמבראווסקיא וילך לקראת הרוסים, ויפגשם בכ"ג לחודש קרוב לבאריסאוו, ויתגר אתם מלחמה וילחצם אחור עד הבערעוינאה, והמה במנוסתם הציתו את גשר

הבערעזינאה באש .

אז היתה עת צרה לנאפאלעאן אשר כמוה לא נהייתה מיום בואו בגבול רוסיא, קוטוזאוו לוחץ אותו מאחור, וויטטגענשטיין נוגש אותו מצדו הימיני לעומת הבערעזינאה, וטישטשאקאף עומד נוכח פניו מעבר הבערעוינאה מערבה, ושלשת המחנות האלה נכונים להתחבר יחדיו ולהקיף אותו סביב , וגשר אין לעבור עליו את הנהר ההוא, והוא יושב בטאלאטשין בתוך שרי עצתו, וספרי מפות הארץ פתוחים לפניהם לבקש מקום מעבר , וכל מקום אשר נתן עיניו בו לעבור, שם בא אליו דבר אחד השרים להודיעו כי סוגר לפניו הררך במקום ההוא, אם מחמת רוחב הנהר, או מחזקת יד הרוסים אשר קבעו יתדם שמה , ויהי נאפאלעאן פוסח באצבעו על מפת הארץ ממקום למקום, עד קרוב אל הדנעפער קצה גבול מושב הקאזאקין , ויזכור את דבר קארל י"ב מלך שוועדען אשר בא קץ גבורתו במקום ההוא, ויקרא ויאמר ,הה פולטאווא! בדרך המלך הזה הלכנו, והזמן נתן את כוסו בידינו, .

[graphic]

ויהיו כל שרי הצבא מתעתדים למסור את נפשם לשביה ,

וגם נאפאלעאן נואש כמעט להמלט, ויצו לשרוף את אוצר כתביו , ואת נשרי דגליו, גם את כל המרכבות היתרות צוה לבער באש,

ולמסור את סוסיהן לידי הרוכבים, ואחרי עשותו את כל אלה שם גפשו בכפו , ויחזק בדרך העולה לבאריסאוו דרך היער הגדול והעמום, ואתו כחמשים אלף נפש, אנשים ונשים וטף, וילכו חשכים ובלי סדרים, אין פקיד ומצוה, ואין מקבל מצוה מפי פקידו, כולם תועים כצאן, איש איש פונה לדרכו, ודקפחד וויטטגענשטיין הבא עליהם מצפון החזיק אותם יחד, וכאשר החרידו הרוסים את היער בכלי תותחיהם, מהרו הפלטים האלה על ידיהם ועל רגליהם עד בואם קרוב לבאריסאוו, המה קרובים אל העיר והנה קול המולה כקול מלהמה נוכח פניהם גם מפאת באריסאוו, וירוצו רבים לראות את האויב אשר הקדימם במקום הזה, והנה מחנה וויקטאר שר צבא צרפת הוא , הבאים להציל את מלכם מרעתו, והמה אנשי חיל גבורי כח , אשר לא ראו את חרב הרוסים, ורעב וקרה לא שלטו עליהם עוד, כולם למודי נצחון וששים למלחמה, וישמח נאפאלעאן לראות, אבל המה ראו את מלכם ואת שרידי המחנה הגדולה ויפול לבבם עליהם, כי הביטו בפניהם ויראו כי דומים המה למתים, בגדיהם בגדי עדים ובגדי נשים, רגליהם עטופים בבלואי סחבות, ראשיהם עטופים בשקים ובעורות, אין חרב ואין מגן בידיהם, עד כי התנודרו מהם ויאמרו הזאת מחנה צרפת!.

גם אודונאט וצבאו נלוהאל מלכו ביום ההוא, ויחזקו ידים

רפות, פרסו להפליטים מלחמם ויחלקו בגדיהם אתם, ויהי וויקטאר מתייצב לקראת וויטטגענשטיין ביד חזקה, ואודינאט מתחזק לקראת טשיטשאקאף, ולא נתנו את שני שרי צבאות רוסיא אלה להתחבר איש את אחיו, אז רווח לנאפאלעאן וירא כי לא הגיעה עתו עוד .

« הקודםהמשך »