תמונות בעמוד
PDF
ePub

הצרפתים דרכה לתגר את האויב העומר כדוב אורב מאחריה : ומקצתם נשארו בעיר לחפור אוכל, והנה אין בה איש חי ודבר מחיה, כי אם מתים וחולים קרובים למות , והמה מהפכים בבתי העיר לבקש מזון לנפשם, ויורו עליהם הרוסים במחי קבליהם , ויהפכו גם את העיר ההיא להֵל אפר . ..

ויהי כאשר הגיעו הצרפתים אל פרשת הדרכים וישובו ויפסחו על שני השעיפים, כי היה דרך הרוסים במנוסתם כדרך אניה בלב ים, לא השאירו משם אחריהם אשר בו יכירו אויביהם את הדרך הלכו בו, ואיש אין בארץ אשר יודיע דרכם להצרפתים , עד אשר אחז מוראט ומאַרטיער Martier לתוכם את הדרך העולה למאסקויא וילכו הצרפתים דרך שני ימים במדבר הזה, לא מצאו איש ולא שמעו קול טקנה, בשר סוסים היה בשרם, וגרגרי דגן כתושים היה לחמם, ויחיו חיי צער וחיי דאגה עד בואם אל קרימסקאי, Krimskoj שמה שבו מצאו את הרוסים במערכה בצורה מאוד, עד כי נוכח מאַרטיער כי אין בכחו לנסות אליהם דבר, אולם מוראט אשר בהריחו ריח אבק מורה, היה כגבר עברו יין חמה , לא שער ולא דרש עד מה כח הרוסים גדול, ויטביע את נפשו ואת נפש חילו במקום סכנה רבה מרצון נפשו, ואחריו נמשכו יתר שרי הצבא בחבלי האונס אל המקום ההוא, ויד הרוסים חזקה עליהם וישחיתו מהם ארצה כאלפַּיִם איש, כולם אנשים שומרי ראש הקיסר המה, אשר הסה עין נאפאלעאן להוציאם אל הורג ביום המלחמה הגדולה, אז התמרמר מאַרטיער ויכתוב אל הקיסר כי לא יקבל כל פקודה עוד מפי מוראט המנהיג בשגעון, גם דאָוואוסט אשר לא נרפאו פצעיו עוד הפגיע בהקיסר להעביר את הפקודה מאת מוראט ולתת את החלוץ בידו, ויבטח את הקיסר כי רדוף ירדוף אוזרי הרוסים והשג ישיג אותם והדיח עליהם מלחמה רבה, אך לא בלי התחבולה ומומה במוראט, ושומע לא היה לו מאתו, כי לא אבה לשנות סדרי צבאו

אשר הוא מתנהג בהם מיום בואו בקצה גבול רוסיא, בהיותו עור אך דרך שני ימים ממאסקויא .

הצרפתים על שערי מאסקויא ומאסקויא מקדש רוסיא הִל אשר כל פיות הרוסים פונים בו ראתה נכרים באים שערי הארץ, ותתנדב להיות למופת לרבים באהבה אל מלכה ואל עמה, עוד בהיות הצרפתים בליטא התחרו יושביה לעשות דברים רבים לטובת כללה, האפרתים התנדבו באַפָּרִיהֶם והסוחרים בכספם, עשר עשרף האפרתים את כל אבריהם ויתנו אחד אחוז מעשרה לעבודת הצבא , והאזרחים החזיקו בכיסם ויתנו רב יותר מאשר ישערו מפזרי הון, את כל אלה עשתה העיר ההיא, אף כי לא רמתה כי יביא צר ואויב בשעריה ,

אולם בנפול טמאלענסק מנעול רוסיא בידי צר , ומצהלות אבירי הצרפתים נשמעו בוואָזמא, אז היתה חלחלה במאסקויא, ורבים מבני העיר שמו פניהם לברוח ממנה, לולא שסע ראש טאָפט שין Idostopschin פקיד העיר את הנחפזים בדברים ולא נתן לצאת ממנה בלתי אם את הנשים אשר לא ידעו דרך מלחמה, ואת האנשים עורר בדברים לשנס מתנם עד כדי מאת אלף איש לדבר את אויביהם בשער והמה האמינו בדברו בטחו בגבורתו כל הימים אשר ראו את אוצרות בית המלכות אצורים בחומותיהם, כי היה זה האיש ראשטאפטשין כביר בח לבב ואיש אמונים מאוד, אולם אחרי המלחמה הגדולה כאשר ראו אותו מפנה את אוצרות המלך ואת גנזי הכתבים ממאסקויא , וכראותם עוד את שפע העגלות המלאות מוכי חרב במלחמה עוברות דרך עירם, אז הלך לבם ולא בטחו במקדשם עוד , וגם ראשטאפטשין לא כהה בס לפנות גם המה את אוצרותיהם ואת שכיות המרתם, ויעוררם להציג את העיר ההיא על גחליה

ריקה – עד כי היו כל רַרְכֵי מאסקויא מלאים פליטים נודדים וגולים, בכל זאת לא חרל הנגיד לדרוש את כל אשר כח בידו לשאת כלי זיין להתגבר ולשבת בבתיהם עד אשר ידעו מה יעשה. השם בעיר, כי כלה ונחרצה היתה ממנו להגן עליה בחייו ובחיי יושביה , ויעוררם להבֶן להם כלי קרב, ואת דלת העם צוה להזדיין בשלש קלשון, כי אמר כי קלים הצרפתים כאלומי דגן - ואת קוטוזאור השביע לבל ימסור את עטרת רוסיא ביד אויב בלי מלחמה - ותצא ממאסקויא בעת ההיא כל הדרה, אזרחיה שריה וְכהֲנֶיהָ עם כל קדשי בתי אלהיה , ואחריהם נמשכו כל עם הארץ הולכים הלוך ובכה על כבודם היוצאים כמוצאי נולה , הפעמונים מצלצלים, והכומרים מקוננים על צלמי קדשיהם ,והמון נשים אחריהם מבכות ומתופפות על לבביהן , לא היתה כבכיה הזאת במאסקויא משנות דור חור . ד ...

בכל אלה החזיק ראשטאפטשין בתקותו, כי יתנצח קוטוזאון עוד הפעם להלחם בעד עמו ובעד עיר קדשו, והוא ויתר יושבי מאסקויא התעתדו לכפר עירם בדמם, ופתאום באה השמועה הנוראה לאזניו, כי נוסד קוטוזאוו ושרי גדודיו בסוד מלחמה לפתוח את שערי מאסקויא לאויבה בלי כל מלחמה , שמע ראשטאפטשין ויחרוק שניו מכעס ..

בלילה ההוא שלח הפקיד לבשר את הדבר הרע הזה בכל פתחי הבתים ובכל חלוניה , ואת שארית יושביה האומללים עורר לצאת מן העיר אשר התעתדה להיות מעון פריצים , ותהי עת צרה למאסקויא אשר כמוה לא נהייתה מיום שבות פריצי הקדרים חילה , אלה חרקו שניהם, אלה התגודדו ואלה היו כחולמים , ער אשר • ראו את חיל קוטוזאור מעוזם עוברים דרך העיר , אז התאבקו באבק רגליהם וינערו חצנם לעזוב את עיר תהלתם כאיש אחר

[ocr errors]

כמעט, ומקצת האנשים אשר לא היה להם בהמות משא אסרו את נפשם בעגלות הטעונות באבותיהם הזקנים בנשיהם הענוגות ובילדיהם הרכים, וימשכום בחבלי האהבה אל ערי גלותם, ויושבי הכפרים קדמו את הנורדים האלה בלחמם , ויכלכלום כל ימי היותם נודדים ביניהם . . . .

ביום המר ההוא פתח הנגיד את כל בתי האסורים ויוצא לחפשי את כל האסירים אשר בהם , והוכיח אותם בדברים לכפר . את חטאיהם במעשים טובים ונרצים לארץ מולדתם - ואך שנים

מהם הביא במשפט לעיני כל ההמון העומדים עליו , האהו היה צרפתי והשני איש רוסיא אשר התמכר לדחות את בני עמו אחרי הצרפתים, והנה אבי האסיר הזה בא בתוך הרואים לראות במות פרי בטנו ! ויהי כצוות אותו הנגיד לברך את בנו לפני מותו: ויתמרמר ויאמר בנפש מרה מה לעוכר רוסיא זה ולברכה ? ויפן אל בנו בחמה שפוכה ויקללהו קללה נמרצה, וההמון מלאו אחריו וימיתו את האומלל הזה בחרב'. .

והצרפתי עומד. נדהם ונכון לשתות גם הוא את כוס החמה הזה, והנה שנה ראשטאפטשין את טעמו ויאמר אליו בנחת לאמר לא עליך יסוב כוס חמתי, כי צרפתי אתה והנך שמה בשמחת גייךְ, לֵךְ לשלום, אך הגד תגיד לבני עמך כי לא נמצא יותר מבוגר אחד בכל המון הרוסים, והאחר הזה קבל עָנשו בפלילים, . . .. .. ....

ומן השעה ההיא והלאה היתה העיר רבתי עם כאלמנה , אין יושבים ואין ארונים לה, ואך האסירים אשר שלח ראשטאפטשין להפשי היו בעלי מאָסקויא, ובידיהם היו עתותי העיר בעת

ההיא .

[ocr errors]
[merged small][ocr errors][merged small][merged small]

הצרפתים במאסקויא עוד ביום ההוא הוא יום י"ד זעפטעמבער קרבו הצרפתים ויאתיו לפני מאסקויא, ואנשי התרים אשר לפניהם הולכים ותרים .את היערים ואת הנקיקים, ויעלו על ראשי ההרים לראות איה הרוסים

נחתים, כי לא האמינו כל שרי צרפת כי ימסרו הרוסים את עיר קרשם ביד אויב בלי מלחמה, והנה אין צבא ואין מלחמה! ויפסעו התרים מהר להר ומגבעה לגבעה עד ראש. ההר הצופה על פני מאסקויא, הוא הראש אשר שם ישתחוו הרוסים לאלהים מרי יראו את עיר קדשם הלזו , ובעקבי התרים עלו המורים - אל הראש ההוא ויעטרוהו בכלי נשקם, ואין מנופף יד ואין פוצה פה עליהם.

והשמש הכה על ראשי המגדלים ועל גגות המקדשים הנופים בזהב בכסף ובכל צבע, ותוציא מהם קרני אור ניצוצי זהב ויקי אש לעיני הצרפתים המשתאים על הרר העיר ער אשר הוציאו כל רוחם ויקראו מרעידים ומשתוממים מאסקויא! מאסקויא! ולקול הקריאה הזאת מהרו כל עם המלחמה, ויעלו על ידיהם ועל רגליהם בלי סדרים על ההרים, ופתאום נשמע קול תקיעת כפים עזה בכל המחנה ויקראו גם המה מאסקויא ! מאסקויא ! .

, למראה הכבוד הזה שכחו הצרפתים את תלאות הדרך ואת עמל המלחמה, את אחיהם ואת קרוביהם, אשר מתו ממותי תחלואיס מזי רעב ומוכי חרב, נשכחו כל הצרות העוברות האלה מפני הכבוד הקיים אשר קנו להם, ומפני תהלתם אשר תעמוד לעד , ובלבם דמו לשמוע את כל עמי הארץ ממחאים כף להם, ובחצרות כל מלכי האדמה כולו אומר כבוד ! ואחרים אשר לא לָהַטו אחרי הכבוד שמחו על הקץ הבא אל כל עמל נפשם, כי דמו כי במאסקויא ימצאו את המנוחה, את השלום, ואת התשובה אל בתיהם, אשר המה מתרפקים עליהם. . .

. .

« הקודםהמשך »