כוי : כי הוא אומנתו אע"ג שלא היה זה כרכים ותירץ משום שאיןדומים מרוביםהעושים שהרי נח היה ניצול ואם כן אין חלול השם מצוה למעוטי' העושים מצוה ושמא לא יצילו הרי יאמרו אי אפשר שלא היו יותר צדיקים הד' כרכים אך קשה לי א"כ לא הוי למכתב בדור דמבול אלא שנשתייר נח ובניו מחמת אולי ימצאון שם מ' דמשמע בסדום דשמא הפלגת צדקתם, או מחמת קיום המין שלא לא היו בסדום ויהיו הט' צדיקים בשאר יהיה נחרב העולם לגמרי אם מחריב כאןכלם כרכים חוץ מסדום אלא על כרחך דכל יאמרו שבך אימנתו לאבד הכל ואין להקשות המקומות ניצולו כאחד ולפיכך קאמר אם אם דבר שאינו הגון לאבד צדיקים ורשעים אמצא שם ארבעים דהיינו בכל החמשה א"כ מצד זה אין ראוי לעשות ומה צריךלטעם כרכים והם כולם מצטרפים וטפילים לסדום שלא יאמרו כך הוא אומנתו דודאי ידע ואע"ג דמתחלה בקש נ' עכשיו התפלל על אברהם שאין שם צדיקי'אלא יש שם אנשים מי כלומר דאע"ג דלא יגיעו לכל כיךעשרה שנראים צדיקים ואינם צדיקים ולפיכך כל מ"ם יהיו ניצולים שיהיו ד' כרכים מכריעים צדיקים דסדום חסר ר"ל צדיקים שאינםגמורים את החמשה וכן ג' כרכים יכריעו שנים לזכות אלא נראים צדיקים ומפני שיראה כי כבר וכן כולם כך פירושו והשתא אתי שפיר לישני נעשה זה ג' פעמים במבול ובהפלגה לא יתלו דאם אמצא בסדום שר"ל בכל החמשה מקומוי : זה שהיו צדיקים בנראה ולא לפי האמת אלא אבל לפירוש רש"י לא אתי שפיר כלל יאמרו שכך אומנתו שאחר שזה פעסשלישית הואלתי רציתי על הואלתי הראשון לא פיי יאמרו הוחזק הדבר וכך אומנתו ולא יקשה רציתי מפני שיש לפרש הואלתי התחלתי כמו ניון דבלאו הכי היו אומרים במבול ובהפלגה הואל משה באר אבל עתה שכבר התחיל שהיה שוטף הבל צדיקים ורשעים אע ג שלא לדבר צריך לפרשו מלשון רציתי ובאלה היה זה ואם כן השתא נמי אע"ג שלא ישטף הדברים משמע מפירש רש"י דהואלתי הוא צדיקים ורשעים יאמרו כך דהשתא כיון לשון התחלה, שכתב שהוא לשון התחלה שנעשה ג' פעמים לא יתלו בשום סבה ולומר כמו הואלתי לדבר זהו על הואלתי הראשון שאין אומנתו כך וק במבול בשביל שחטאו דהוא לשון התחלה דאין לפרש שניהם לשון בזנות ועל ידי חטא זה הורג טובים ורעים וגבי רציתי דמצינו כי אברהם לא היה מדבר בקשה הפלגה נמי יש בו טעם שכולם חטאו או מה אחת ב' פעמים דבפעם הראשון אמר הנה נא שהוא רק כשיראו שהוחזק לא יתלו בשום הואלתי וגו' ואחר כך אמר אל נא ייחר לאדני לעולם סבה רק יאמרו אומנתו כך : הלילה לך ואחר כך אמר הנה נא הואלתי ואחר כך אמר הבא ובתנחומא כך הוא הגירסא אל נא ייחר ואדברה אך הפעם הנה כל אחד חלילה לך בעולם הבא ויראה, דכך פירושו ואחד הוי בקשה בפני עצמו : כבר בקש דאף לעולם הבא חולין הוא לך אם אתה ולא מצא אין לפרש בקש ולא מצא מה בעולם זה לא תעשה משפט הוא חולין לך שבקש אם ימצאו שם ארבעים וחמשה וזהו לעולם ולא מיבעיי בעולם הזה דודאי הוא חולין על ידי צירוף שמא מ"ה לא נמצאו אכל מי לך דהא בעולם הזה נעשה אלא אפילו נמצאים אלא פירושו כבר בקש ולא מצא בעולם הבא היה חולין לך אם אין מישפט כלומר אחר שהתפלל על מ"ה וזהו על ידי בעולם הזה כלומר כי המעשה שאתה עושה צירוף א"כ ממילא כל אותן הנזכרים אחר זה בעולם הזה שלא לעשות משפט חולין הוא דהיינו שלשים ועשרים וי' גם כן על ידי לך לעולם הבא והטעם מפני שהמשפט עמוק צירוף הם דמאי שנא צירוף בחמשים ולא יהיה מי ימצאנו ועל זה אמרו במסכת פסחיםשעומק, ציריף במ' וכן בלמר וכן בכ"ף וכן ביו"ד דאם המשפט מכוסה מבני אדם ועומקו מורה על הקב"ה יצטרף בנ' יצטרף גם כן בארבעים מעלתו העליונה ומגיע עד עולם הבא ולפיכך וכן בכלם : כיון דנשתתק הסניגור הלך לו אם אינו עושה מישפט הוא חולין אף בעולם הדיין כו' דאם לא כן וילךי"י למה לי והקשה הבא נכון הוא מאוד ויש מפרשים לעולם הרא"ם דא"כ הוי למכתב וילך י"י כאשר כלה הבא לדורות הבאים זה נקרא לעולם שיבוא : אברהם לדבר ואין זה קשיא דאם כן הוי משפט אמת לא משפט סתם דאפשר שיעש' משמע כאשר כלה אברהם לדבר ולא השיב משפט שאינו אמת ועל זה לא היה מבקש על דבריו וילך לו ולפיכך כתב וילך י"י כאשר אברהם רק משפט אמת : וימלטו ד' כרכים כלה לדבר אל אברהם ר"ל כאשר השיב על כוי הקשה הרמב"ן דאם כן מאי היה צריך כל בקשת אברהם וכאשר לא הוצרך להשיב לתפלה למה לא יצילו ארבעים הצדיקיםאת וכלה שלא זיה שואל עוד הלך לו: ניסתלק ארבע הכרכים כמו שיצילו חמשים חמשה הדיין נסתלק הסניגור וקטיגור מקטרג דאם לא לא כן ואברהם שב למקומו למה לי אלא בב"ר לא משמע שדרשו דבר זה מדכתיב קרא לסמוך אליו ויבואו שני המלאכים סדומה לומר יתירה ואנשי העיר רק דרשו מלשון טרם לך אע"ג דנשלחו שני המלאכים להפוך את ישכבו דלא הוצרך למכתב אם טרם ישכבו סדום כל זמן שהיה אברהם מתפלל ולימד או אח"כ אלא כלומר טרם ישכבו והיו עדיין סניגוריי היו עומדין וממתינין אולי ימצא מדברים בהם אם רשעים אם צדיקים ואנשי אברהם זכות וכאשר הלך הסניגור הקטיגור העיר שהיו מרברים בהם אנשי סרום נסבו, על מקטרג ויבואו שני המלאכים סדומה: קו אם הבית : מקצה העיר עד הקצה דאין לומר אנשים בבראשית רבה אע"ג דבדמות אנשים מקצה העיר בלבד דא"כ למה מקצה העיר מלבד באו אל לוט דהא מצות אפה להם ועוד הרי באו ולא שאר העיר אלא מן הקצה אל הקצה בכמה מקימי קראם אחר כך אנשיםרק לאנשים ומפני שהוקשה דזה אי אפשר שיהיה כולם האל וגומר מ"ם זהו דברי לוט שהיה סבור על הבית ותירץ שאין אחד מוחה, וכל מי שהיו אנשים אבל הכתוב כאשר מדבר עליהם שאינו מוחה נתפס באותו עון כאלו עשאו ראוי שיהיה קורא אותם מלאכיםדהא מלאכים ולפיכך כתיב שהיו נסכים על הבית : היו ולמה יקרא אותם אנשים ואין לומר כל במשכב זכיר דאין לומר כמשמעו לעשות זמן שהם עם האדם והם עמו קורא אותן עמהם תוכחת כדכתיב ויודע אנשי סכות דא"כ הכתוב גם כן אנשים מפני שכדמות אנשים מאי השיב להם לוט אוציאה לכם שתי בנית גואים לבני אדם דהא גבי לוט קראסמלאכים הרי לא בקשו רק לעשות להאנשים רעה ומה ועוד דזה לא מסתבר כלל דסוף סוף לא הוי הוי תשובה היא זאת אלא לא באו רק על זנות למכתב אנשים כיון שאין זה רק ספו' הכתוב: לפיכך השיב להם ג"כ אחר שזנות אתם היו המלאכים נדמים אצלו כאנשים פירש מבקשים אוציא לכם : כי הטובה הזאת תעשו ולפיכך כתב ויפנו משם האנשים גבי אברהם עמדי כו' דאל"כ וכי בשביל זה באו ללוט שהכתוב קרא אותם כשם אנשים דאין זה שלא יעשו להם דבר שהרי לא היו נרדפים דברי אברהם רק דברי הכתוב ומה שאמר דאצל קודם מאנשי סדום: על שאמר לו כו' דאל"כ לוט שכחו רע כו' ר"ל מפני שהיה כחו רע איך יתכן לומר גש הלאה ויאמרו האחד בא היה פחר המלאכים עליו אע"ג דהיו נדמים לגור והם שני דברים שאינם נסמכים יחד עליו כדמות אנשים מפני שלפי האמת שהיו שאחר שבאו לדבר אל לוט לא הוי למכתי מלאכים היה נופל אימה על לוט אבל גבי גש הלאה שאין אומרים לך מעמר י ורוצה אברהם שהיו מלאכים שכיחי' אצלו ולא היה לדבר עמו - אלא על כרחך שני דברים הם ירא מן המלאכים כלל וכאשר נדמו לו כרמות כי על מה שאמר אוציאה שתי בנותי על זה אנשים היו לגמרי אנשים בעיניו : וכי כל השיב גש הלאה אין אנו חוששין לך בלשון כך שהו כו' פי' שבאו המלאכים אל אברהם נחת ואח"כ התחילו לדבר עמו קשות האחד בשעה ששית דכתיב כחום היום והוא שעה בא לגור וישפוט שפוט וזהו גזום ודבור קשה ששית והיה שעה לאכילה שכן דרך סעודה על שאמי רק לאנשים האל אל תעשה דבר : א"כ הלכו בסוף שעה ז' ואיך אפשר והמתינו מכת עורון דאין ממש בסנוירים שאינו כלי מסוף שעה ז' עד הערב מחברוןאל סדום דאינו מלחמה לומר שרכו אותו בסנוורים : הקטנים רחוק כל כך ישב כתיב עיין למעלה : התחילו בעבירה דאל"כ למה קטנים מבית אברהם למך דאל"כ הרי רשע היה דכיון דהמכה באה עליהם ראוי לבא בפעם שלקמן אמרו לו המלאכים אתה הרשעת עמהם אחת והוי למכתב קטנים וגדולים אלא מפני ובזכות אברהם אתה ניצול א"כ למה היה שהקטנים התחילו בעבירה באה עליהם המכה מפציר להכניס אורחים אלא מבית אברהם תחלה : אם יש לך חתן כו' דאין לומר דודאי למד וההרגל על כל דבר שלטון ודרך הרגילו יש לך חתן ובניך והוציא דהא מי לך קאמר הלך להכניס האורחים כמו שעשה אברהם : כלומר אם יש לך עוד פה: ובניך בני בנותיך אותו היום מינהו שופט עליהם כלומר ואפיי דאין לומר בנים ממש, דהא בידאי מלאכים הכי עשו לו נבלה זאת : הנה נא אתם היו ויודעים היו שאין לו בנים כדמוכח קרא אדונים לי פיוש כי לשון נא הוא נופל על שלא רצה לוט להציל רק חתניו וא"כ למה דבר שהוא עתה לפיכך פירש הנה אתם אדונים אמר ובניך והרא"ם פירש מדכתיב חתן ובניך עתה מאחר שעברתם עלי : צריכים לתת ובנותיך דייק דהוי למכתי בניך ובנותיך אלא לב כו' ופי' נא כלומר הגיע עתה השעה שיש בניך שהם מחתן קאמר דחיינו בני בנותיך : לכם לדאג ולתת לב שלא יכירו בכם שכל הלילה היה מליץ עלידם ואם תאמר הרשעים וזהו לשון נא : כן נדרש בב"ר אבל הרי לעיל משמע דלוט היי אומר שהיו רשעים : ויש תחלה ויש לתרץ דודאי רשעים היו אבל שיהיו עליה ולא הוקשה לרז"ל רק דהוי למכתב לפי חייבים לאבד אותם זה אינו ולפיכך היי מליץ: זה הלא העיר הזאת הקרובה לנוס שמה דיותר שתי בנות נשואות היו לו דלשון חתן שעשה - עדיף לומר כך לא קרובה לנוס דמשמע דבא חתונה כבר ומדקאמר לוקחי בנותיו ולא אמר להגיד דקרובה לניס שמה דכיון דקחזי ליה בעלי בגותיו דהיה משמע שכבי הם בעליהם לא צריך : הפוך אני כי כנוי היו"ר היא על אבל לוקחו משמע שעדיין ארוסות דם להם : הפועל לא על הפעול ויהיה פירושו שהמלאך לא נאמר ויאמרו וכו' והא דכתיב ויחזיקו אף היה נהפך וזה לא יתכן : זהו עונשין כו' על גב שהיה רק האחר מציל יש לומר דלענין דאל"כ למה להו למימר כי לא אוכל לעשות היציאה היו שניהם שותפין שררי כיון שרוצה דבר וכ"ש שהי' ממהר להמלט שלא הי' יודע להציל ממונן ולא היה ראוי להיות הממון ניצול שלא יוכל לעשות דבר עד בואו שמה אלא שאמר לי' המלאך דייך להציל נפשות והמלאך על כרחך הוזקקו לומר כך ואף על גב דכתיב שנשלח להפוך סדום לא הי' מניחו להציל וישלחנו ה' לשחתה אם כן היו תולים בו דממון שהי' ראוי להיות נאבד לכך כתיב יתי מזה אין ראיה דאפשר לפרש כי מרצון ויחזיקו וגו' ששניהם הוציאו אותו כי המלאך נפשנו אנחנו שלוחים אל אשר שלחנו הש"י ומיסך דחה אותו לחוץ שלא יקח הממון אבל ומ"מ תלאו ההשחתה בעצמם ומה שלא הביא המלט על נפשך דהוא הצלת לוט עשה האי ראיה ממה שכתוב לבלתי הפכי עד בואך שמה בלבד שהי' נישלח להציל אי נמי דלא הי' שתלו בעצמי דודאי הפיכה שייך במלאך ושות למלאך להפוך עד שהוציאוהו מחיץ שהוא הפועל חהפיכה אבל השחתה לא הוי לעיר לכך אף המלאך שהי' מהפך הי' מוציא למתלי בהו כי זה נאמר על כוונת הפועל אותו אבל גיף ההצלה שהי' ממלט את לוט שחפץ שיהיה, נשחת וזה מתיחס אל הש"י לא היי עושה רק אחד : להציל ממונו וכו' לכך הוי להו לומר כי משחית ה': מכאן דאין לומר להציל בנותיו הנשואות והעכוב היי אתה לומד שהאחר הוא הופך אבל מן ויאמר בשביל שהי' משתדל עמהם שיצאו זה לא המלט על נפשך לא יקשה דשמא האחד היה נקרא עכוב שלא נקרא עכוב אלא שהיה אומר ולא יחויב מה שאומר אחד יאמר השני מעכב בשביל דבר שאין לו להציל : דכך אירע שהאחד היה אומר אכל מהא איכא דייך להציל נפשות כו' דאל"כ נפשך למה לי הוכח' שפיר דכיון דאמר כי לא אוכל הוי ליה ככר הירדן כלו' דאין פירש כל מישור ככר למימר כי לא נוכל: וה' הוא ובית דינו מפני אלא מישור הירדן דווקא נקרא ככר : לישון שהוי"ו בכל מקום תיספות ולפיכך צריך לומר השמטה ואין לשון נמלט מן הרודף דהא הוא ובית דינו אבל גבי וה' אמר המכסה אני לא היה כאן רודף : ותרגומו בבעו כען מאברהם לא דרשו מירי מפני ששם בא ללמך הקשה הרא"ם על המתרגם שהשמיש מלת כי וה' אמר המכסה אני מאכרהם הוא מחובר אל וא"כ מה יעשה במלת אל גם תרגם בבעו למעלה כי הקב"ה היה נראה לאברהם כדכתיב כען וחנה תרגם מלת נא לשתי פנים האחד וירא אליו ה' ואז ראה אברהם המלאכים לשון בבעו והשני לשון כען ואין זה קושיא והכניסן והקב'ה היה ממתין כל זמן שהיו דכן תרגום גם כן אל נא אחי תרעו ותרגם המלאכים עם אברהם עור ואברהם הלך עמם אותו בבעו כען מפני שמלת בבעו הוא תרגום לשלחם וה' הנזכר למעלה אמר המכסה אני של אל שפירושו שאל יהיה הדבר הזה מאברהם ולא הוי למכתב ויאמר ה' המכסה אני שאמרת להמל' ההרה ותרגם המתרגם כוונת מאברהם משום דהוי משמע ענין חדש שאינו הענין בבעו כען ואצל אל נא אחי תרעו מהובר למעלה וזה אינו שהוא מחובר למעלה תרגם בבעו כען לא תבאישו מפני כי מלת אבל כאן הוי ליה למכתב וימטר ה' על סדום אל מחובר לתרעו כלומר בבקשה מכם אל ואין צריך כאן לחבר למעלה שהכל מחובר תרעו לכך תרגם המתרגם בבעו כען לא כעלות השחר דאל"כ וה' היה ממטיר מ"ל הבאישו ולא קשה מידי : אם תנחנה ומה אם הכתוב בא לומר שהקב"ה היה ממטיר בעת שהקשו בגמרא בפר' קמא דשבת הנה העיר שהשמש יצא על הארץ מאי המטיר אלא הזאת קרובה הלא מצער היא מאי קאמר שלפני זה כתיב השמש יצא על הארץ וכתב אלימ' דקרובי ממש וזוטא הלא חזו לה אלא שכנר המטיר ור"ל שכבר לפני זה המטיר על דמוצערין עונותיה והשתא לפי פשוטו איך סדום מעלות השחר והא דכתיב בקרא כי לא יתורץ הקושיא דיש לומר אף על גב דקחזי אוכל לעשות דבר עד בואך שמה היינו גמר לה הוצרך לומר טעמי למה ינחנה ואמר שהיא ההפוך שהיו נהפכיי לגמרי וזה לא היה עד קרובה לנוס שמה והיא קטנה ואין להקפיד בואו צוערה שזה היה כאשר יצא השמש על 12 יב הארץ הארץ אבל שהיה ממטיר עליהם גפרית ואש אחר שנזכר גבריאל בשם וה' צריך למכתב זה היה כעלות השחר: שעה שהלבנה עומדת אחריו מאתו רק שסבר שנכתב מאת ה' במקום ברקיע עם החמה ואף על גב דאחר עלות מאתו שלא כמנהג ובא רבי יצחק לומר דכמנהג השחר נמי הלבנה נראית מ"ם אינה מושלת נכתב שאף דיך הדיוט לדבר כך כך הם דברי דשרגא בטיהרא מאי אהני ומעלות השחר הרא"ם, ואינו נכון דהא רבי אבא אמר וה' זה שניהם מושלים דאמרינן בברכות לענין ק"ש גבריאל מאת ה' זה הקב"ה משמע שבא לתרץ של ערבית אם קראה אחר שעלה עמוד הא דכתיב מאת ה' ולא כתב מאתו ואם נאמר ושחר יוצא בה משום קריא' שמע כל זמן דרבי אבא סבירא ליה דהוי כאלו כתב מאתו שלא תנץ החמה ואם ק"ש של יום קרא קודם אם כן לא תירץ מידי אלא על כרחך דלרבי הנץ החמה משעת עלות השחר יצא גם כן אבא שפיר הא דכתיב מאת ה' כיון דהא שמזה אנו רואים שנחשב קודם הנץ החמה דכתיב וה' קאי על גבריאל וכן אליבא דרבי אחר שעלה השחר מן היום ומן הלילה : אבא וה' הוא וב"ד הוי שפיר מאת ה' ופשוט מתחלה מטר ונעשה גפרית דאל"כ איך שייך הוא • ד' יושבות בסלע אחד דאל"כ לא שייך מטר נבי אש וגפרית והוי ליה למכתב וישלך הפיכה לומר ויהפוך את הערים רק ויחריב את עליהם אך קשה דכתיב הנני ממטיר לכם לחם הערים כי לשון ויהפוך און הערים משמע מן השמים וכתיב ימטיר על רשעים פחים אש שהוא היה פועל הפיכה בערים ולא יתכן אלא וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם ולפיכך נראה בדבר שהוא מהפך אותו כמי שמהפך דבר דכאן, דכתיב מאת ה' ואין דבר רע יורד אחד ולכך צריך לומר שהיו יושבת בסלע אחי מלמעלה מכ"ש דכתיב מאת ה' שאין לומר והפכן דאין לומר שכל עיר היתה בפני עצמה גפרית ואש מאת ה' לכך יש לומר שהיה יושבת בסלע והפך כל עיר בפני עצמה שזה ממטיר בתחלה מטר ממש אלא שאם לא לא יתכן דכיון דכתיב ויהפוך ובא להגיד איך יעשו תשובה ישנה אותו לגפרית : דרך שהפך אותם בכחו וכתיב ויהפוך הערים כלל מקראות לדבר כן כו' וקשה מאחר שכתב כולם ביחד ש"מ דכול' כאחד הפך אותם למעלה כי הוא ובית דינו המטיר על סדום דאל"כ אפי' עיר אחי כולי בפעם אחת נמי א"כ בלא דרך המקראות לדבר כן דהא כיון לא: מאחריו של לוט לא מאחר המלאך כי דהמטיר הוא ובית דינו אם כן לא יתכן לומר המלאך היה מהפך הערים ואיך הייתה מבטת מאתו דהא מן הש"ילבד לא בא המטר ויכול מאחריו : במלון חטאת דאל"כ למה לקתי שפי' לומר הוא ובית דינו המטיר מאת ה' במלה : מהו זכירתו של אברהם והקשה וקושיא זו הקשה הרמב"ן והבי' דברי הב"ר שכן הרא"ם דמאי קושיא היא זאת דודאי אברהם משמע שם שדיעות חלוקים שם וכן איתא היה אוהב את לוט והיה רדף אחרי המלאכים התם אבא חלפי בר אבא בשם רבי ידודה בשבילו והיה אוהב לו עד שמסי נפשו עליו וה' זה גבריאל מאת ה' זה הקב"ה אמר ר' ועוד הקשה דהוי לומר להם שזכ' ללוט מה אליעזר כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו שהי'הולך עמו מארצו והניח ארצו ומולדתו ואין אמר רבי יצחק מצאנו שההדיוט מזכיר את זה קשיי דודאי דעת רז"ל כי לא יתכן זכירה של שמו בתורה ויאמר למך לנשיו שמען בקולי אברהם על לוט בכל זה דאם משום שהייקרובו נשי למך ע"כ שם משמע דרבי יהודה סבירא לא מצאנו במדת היצ"י רק שהוא זוכר חסדי ליה כי וה' המטיר הוא גבריאל וכתב וה' כי אבות או כנו שיצא ממנו אבל לוט בן אחיו היה שלוח מאתו יתי והשליח היה גבריאל היה לא שייך זכיר' בזה שיאמר ויזכור אלהים מאת ה' הוא השי' בעצמו רבי אליעזר סובר את אברהם ומכ"ש שהי' קרוי ונתרחק שפירש כי וה' הוא ובית דינו שהסכימו על הפעולה מקדמונו של עולם שאמר אי אפשר באברהם הזאת והיה דבר זה נידון בכל ב"ד שלו ולא ובאלוה ולא שייך בזה זכירה כלל ומה שהלך היה זה על גבריאל שהיי שליח רק כל בית עמו ועזב ארצו לא הלך רק לטובתו דהא דין של הקב"ה שהיו נידונים בו : ורבי יצחק כאשר יצאו מאור כשדים כתיב ויקח תרח סבירא ליה שהוא ית' הנזכר במלת וה' ודרך את אברהם בנו ואת הרן בן בנו ויצאו ללכת הכתוב לדבר כן ודבר זה הוא אמת גמור ארצה כנען הרי כי תחלת יציאתו ללכת ארצה דהשתא ג' מחלוקת יש ורש"י חבר שני דעות כנען לא היי עם אברהם רק עם תרח ואפי' יחד והר"אם רצה ליישב דבוי רש"י ואומר אם היי זה שיצא אתו הרי סוף נתחרט ופי' שאין רבי יצחק חולק על דברי, התנאים מאברהם ואין זכות לו בזה אמנם מה שרמזו הראשונים כי גם רבי אבא סבירא ליה שאחר רז"ל במה שאמרו ששמע לוט שאברהם אמר שכתב לך וה' אפילו יהיה זה גבריאל מ"ט על שרה אחותי היא ושתק הוא סוד מסתרי תורה תורה והוא נתבאר במה שאמרו חכמים ז"ל פועלת שכיבה באביה וזהו החלוק שיש בין ני היי קלסתר פניו דומה לו כאשר כתב הרב לשון את ובין לשון עמו כי מאחר שלשון בפי לך לך והכוונה לרי"ל בזה כי בפנימית ותשכב את אביה רוצה לומר שהיתה פועלת הענין יש ללוט צרוף וייחוס אל אברהם אף שכיבה באביה וזהו הבעילה שכמו ששייך לי על גב דבנגלה היה לוט פירש מאברהם ייש פועל בזכר לומר וישכב אותה שייך לומר ג"כ בפנימית הענין דבר גדול שיש לו ייחוס אל על הנקיבה ותשכב אותו שהרי הכתוב קרא אברהם שהרי לא היי מגלה סוד. אברהם ג"כ שכיבת האשה מעשה כדאמרינן אע"ג ופנימיתו והענין הזה יש לך לדעת הוא מה שלא עשתה האשה מעשה הכתוב קראו מעשה שאמרו חכמים ז"ל ב' פרידות טובות שרצה כדכתיב ונכרתו הנפשות העושת וזהו ותשכב הקב"ה להוציא מהם מלכות בית דוד שרוא את אביה : נקוד על בקימה פי' הוי"ו נקודה מלוט והבן זה אבל מ"מ דבריי אלו שאמרנו כדאיתא בהוריות שהוי"ו נקוד עליה לומר לפי הפשט ברורים ואמתיים ואין בהם ספק : שידע בקומה ואם תאמר א"כ למה נכתב ולא לפי שהיי קרובה לסדום אע"ג שהבטיחו ידע בקומה אחר שידע בקומה ויש לומר שלא המלאך לבלתי הפכי היינו שלא להפך את ידע אם בעילה ממש הי' או לאו בעילה היי העיר בעצמה אבל מן המאורעות שיבאו לה לכך נקוד על בקומה וכך פי' הכתוב בשכבה מסדום לא הבטיח והיי ירא מן הגפרית והאש לא ידע שבאתי לשכב בקומה לא ידע שקמה שהקב"ה מוריד על סדום יבא שריפה והיזק מן התשמיש אבל בקומה גרידה ידע כי ראה אל, יושבי צוער אי נמי שהי' סבור כי לא שקמה מאצלו רק שלא ידע אם קמה מן מה נמלטה העיר רק בשביל כי עונותיה מוצערין ששמש עמה או שקמה משם בשביל ששככה עדיין ושמא יחטאו ויתמלא סאתם לכך היי עמו אבל לא שמש עמה : והוציאו ערותן ירא : יין נזדמן להם שכן כתיב בלילה הוא ויש גורסין עדותן כי הבתולים דם ערות של והוי למכתב ההוא אלא הקב"ה היי משקה יו אשה שלא זנתה: ד"א להתרחק מלוט דלפיי היין שהוא הזמין להם היין: ככירה שפתחה הראשון יקשה לכתוב זה למעלה קידם ויהי בזנות כו' ואע"ג שהזמין להם יין במערה א"כ בשחת אלהי' אלא לסמוך אל פרשת לוט : רצה שיצאו האומות פירש הרא"ם מ"ם הם לפי שכבר לוקחה לבית פרעה וכו' פי' ובודאי כיוונו לדבר עבירה לשם זנות אמנס כהוריות לא תעשה מעצמה ברצונה אחר שראתה אמרינן לעולם יקדים אדם לדבר מצוה שהרי שנלקחה לבית פרעה ולפי' ע"ב שלא בטובת' בשביל שקדמה בכירה לצעירה לילה אחת אמר אחותי היא ודברי הרב המזרחי אין הבנה קדמה ארבע דורות בישראל ותירץ הרא"ם להם בכאן : על שרה אשתו דלא יתכ' לומר דרש"י נטה לדעת הב"ר דאמר לשם זנות שאמר כך אל שרה אשתו דאל"כ הוי למכתי נתכוונו וזה דוחק גדול שיניח תלמיד שלנו אחותי את אלא ר"ל על שרה אשתו : ויהי' נוטה לב"ר ויותר מסתבר דהכי קאמר לא בי אומות דאל"כ מאי הגוי דקאמר והלא לעולם יקרים אדם לדבר מצוה דהא בכירה אין כאן רק אדם פרטי לא אומר שלימ' אלא בשכיל שמצוה עשתה אע"ג שלא נתכוונה פירושו וכי כל האומות שהם דור המבול ודור למצוה מ"מ מצוה שלא בכוונה היית' ובשביל הפלגה וכו' ומה שהוצרך להזכיר דור המבול זה קדמה ארבע דורות לפיכך לעולם יקדים ודור הפלגה כך אמר אם אתה עושה דבר זה לדבר מצוה דהא ק"ל האומר סלין זו לצדקה אומר ג"כ שאותם האומות צדיקים היו והרגתם : על מנת שיהי' בני הרי זה צריק גמור כדאיי אבל נקיון כפים אין כאן ומפני שקשה למה בפי קמא דפסחי' ובפ"ק דבב"ב ויש לומר עוד כתב ואחשוך גם אנכי דמשמע אבל אלו היי דודאי אע"ג שהי' לשם מצוה כדמשמע קרא רוצה אבימלך לחטוא לא מנעו הקב"ה ומן ואין איש בארץ לבא עלינו מ"ט גם הזנות החטא וזה אינו אלא כך פירושו בודאי בתום גרם ועל ידי שניהם נעשה דונות איתא ומצוה לבבך עשית אבל נקיון כפים אין כאן רק איתא : ובצעירו כתיב ותשכב עמו כתב שאני מנעתי אותך : נתתי לך וכו' דאל"כ הרא"ם אע"ג דאין חילוק בין ותשכב עמו ובין לא שייך כאן נתתיך דמשמע דנתן את ותשכב את אביה מ"ט בשביל שנוי הלשון אבימלך לאחר לפיכך צריך לפרש נתתי לך דרשו כן ולא נראה אלא חילוק גדול יש בין וכן לא נתנו ה' פירושו ולא נתן לו ה' ותשכב עמו ובין ותשכב את אביה כי ותשכב ואל תהא סבור שתתגנה דאל"כ למה תלה עמו דרך כבוד לומר על הבעילה לשון שאינו הדבר בנביא הוא וכי אם הית' אשר אחר לא משמע שהיתה נוגעת בו רק ששכבה עמו ישיב וגם אם פירושו כי נביא הוא ויכול אבל ותשכב את אביה עכ"פ משמע שהיתה להתפלל בעדך דגם זה קשה וכי אם לא יתפלל לא |