פרק ארבעה ועשרים (פרק כה) גם זה מבוסר מעלינו וליכו כריך בחור. (פרק בו) דברה תורס כלסון בכי לדס, פי' סול מס שנתך מן סלחות הפרסי, חסר סכתו סקוס הלך, ההליכה גם כן מכלל השמות למטה כפי, דמיון הסמוכי וססכס, כי סיוסד עליסס. ולס כנר תכלול הסגולות קנס בסכיות, וכמו סקול כריך לסכילה המונחים לתנועות מיוחדות מתנועות בעלי וסתיק להחליף מס סיותך, כי המזוכות קס להסגיר קנקניס חיים, ויעקב הלך לדרכו, וזה הרבה. וכבר ולסקליף הטבעי סעומד בו, כעכין כסלסנס המכלס לסייך לסר קול הושאל זה השם להמשך הגופות אשר הם סכתס סחרס הפתילס. וככר קתכיתי לכלתי כוון כזה,. יותר דקות מגופות בעלי חיים, והמים היו כי' לס לס כיחור להכרחי ליודעי החמסות. למכס הרחבתי הגדר כזה כי רליתי מן סעיון ככר לסדריך הלוך וחסור, ותהלך אש ארצה • ואחר כן החדס לכלתי יחכל עד פירעב, ולס קרעב ל6 ילמר לך הושאל להתפשט ענין אחר והראותו ואם כי קול ממללכת קרכולס, ולכריו ברכולת סככס. אינו גוף כלל, אמר, קולה כנחש ילך, וכן אמרו, קול ה' אלהים מתהלך בגן • הקול הוא הנאמר עליו שהוא היה מתהלך בגן. ולפי זאת ההשאלה הוא כל לשון הליכה שבאה בבורא יתברך, כלומר שהיא הושאלה למה שאינו גוף, אם להתפשט העניין, או לסור ההשגחה, אשר דומה לו בבלתי ב"ח סור מן הדבר, אשר יהיה בב"ח בהליכה ; וכמו שכנה הסתלק החשגחה בהסתרת פניס, באמרו, ואנכי הסתר אסתיר פני, כן כנה אותו בחליכה, אשר הוא בעניין סור מן הדבר. אמר, אלכה ואשוב אל מקומי. אמנם אמרו, ויחר אף ה' בם וילך, יש בו שני העניינים יחד, כלומר ענין הסתלק ההשגחה המכונה בהליכה, ועניין התפשט הדבר והגלתו והראותו, כלומר החרון אף אשר הלך ונמשך אליהם ולזה שבה מצורעת כשלג. וכן הושאל לשון ההליכה להנהגה במנהגים החשובים, מבלתי הנעת גוף כלל. אמר, והלכת בדרכיו, אחר ה' תלכו לכו ונלכה באור ה': : C פרק חמשה ועשרים שכן, ידוע כי עניין זאת המלה היא התמדת העומד במקום אחר, והוא שוכן באלוני ממרא, ויהי בשכון ישראל, וזהו הידוע המפורסם • ועניין השכינה במקום. הוא התמדת העומד במקום אחד, כי באריכות עמידת ב"ח במקום כולל או מיוחד, יאמר בו שהוא שכן במקום ההוא, ואע"פ שהיה מתנועע בו בלא ספק, והוא שוכן באלוני ממרא, ויהי בשכון ישראל. והושאל זה למה שאינו ב"ח אבל לכל עניין שהתיישב ושקד על דבר אחד, יאמר בו ג"כ לשון שכינה; ואע"פ שלא היה הדבר אשר שקד עליו עניין ההוא מקום, ולא הירה העניין ההוא גם כן ב"ח, אמר, תשבון עליו עננה, ואין ספק כי העננה אינה ב"ת. ולא היום גוף כלל, אבל הוא חלק זמן. ולפי זאת ההשאלה הושאל לבורא יתעלה, כלומר להתמדת שכינתו או השגחתו באי זה מקום שהתמידה בו השכינה, או לכל דבר שהתמידה בו השגחה, ונאמר, וישכון כבוד ה', בתוך בני ישראל, ורצון :. :* גבעת המורה שוכני (פרק ארבעה ועשרים) יותר דקות כו': ר"ל יותר פסוטות : (פרק חמשה ועשרים) במקום כולל כו'. ככל כחכתי (פרק סמיני) מה קול ענין מקוס הכולל P : : : וסמיוחד, עיין סס • שוכני סנה. וכל מה שבא מזאת הפעולה מיוחס לבורא יתברך, הוא בעניין התמדת שכינתו, כלומר אורו הנברא במקום, או התמדת ההשגחה בדבר אחד. כל מקום כפי עניינו: פרק ששה ועשרים כבר ידעת אמרתם (פרק ל"ג ופרק מ"ו מזס סקלק) הכוללות למיני הפירושים כולם התלויים בזה העניין, והוא אמרם, ובוה תורה כלשון בני אדם. עניין זה, כי כל מה שאפשר לבני אדם כולם, הבנתו וציירו בתחלת המחשבה, הוא אשר שם ראוי לבורא יתעלה. ולזה יתואר בתארים מורים על הגשמות להורות עליו שהוא יתעלה נמצא, כי לא ישינו ההמון בתחילת המחשבה מציאות כי אם לגשם בלבד, ומה שאינו גשם או נמצא בגשם אינו נמצא אצלם. וכן כל מה שהוא שלמות אצלנו, ייוחס לו יתעלה להורות עליו שהוא שלם במיני השלמיות כלם, ואין עמו חסרון או העדר כלל. וכל מה שישיגו ההמון שהוא חסרון או העדר לא יתואר בו; ולזה לא יתואר באכילה ושתייה ולא בשינה ולא בחולי ולא בחמס ולא במה שידומה לזה. וכל מה שיחשוב ההמון שהוא שלימות יהואר בו, ואע"פ שהדבר ההוא אמנם הוא שלימות בערך אלינו, אבל בערך אליו יתעלה אלו אשר נחשבם בלם שלמיות הם תכלית החסרון • אמנם אלו ידמו העדר השלמות ההוא האנושי ממנו יתעלה היה זה אצלם חסרון בחקו • ואתה יודע כי התנועה היא משלמות בעלי חיים והכרחית לו בהשלמתו. וכמו שהוא צריך לאכילה ושתייה להחליף מה שיותך, כן הוא צריך לתנועה לכוין אל הטוב לו והמורגל, ולברוח מן הרע לו ומה שהוא כנגדו, ואין הפרש בין שיתואר יתעלה באכילה ובשתייה או שיתואר בתנועה ; אבל לפי לשון בני אדם כלומר הדמיון ההמוני היו האכילה והשתייה אצלם חסרון בחק הבורא, והתנועה אינה חסרון בחקו, ואע"פ שהתנועה אמנם הצריך אליה חסרון. וכבר התבאר במופת (הקדמס ז' קלק כ') כי כל מתנועע בעל גשם מתחלק בלא ספק. והנה יתבאר אחר זה היותו יתעלה בלתי בעל גשם ולא תמצא לו תנועה, לא יתואר גם כן במנוחה, כי לא יתואר במנוחה אלא מי שדרכו להתנועע • וכל אלו השמות המורים על מיני תנועות בעלי חיים כולם יתואר בהם יתעלה על הדרך שאמרנו, כמו שיתואר בחיים, כי התנועה מקרה דבק לבעלי חיים; ואין ספק כי בהסתלק הגשמות יסתלקו כל אלו, כלומר ידד ועלה והלך ונצב ועמד וסבב וישב ושכן ויצא ובא ועבר וכל מה שדומה לזה. וזה העניין ההארכה בו יתרון אלא מפני שהרגילוהו דעות ההמון כן, צריך לבארו לאשר לקחו עצמם בשלמות האנושי, ולהסיר מהם אלו המחשבות המתחילות משני הנערות אליהם במעט הרחבה כמו שעשינו : פרק שבעה ועשרים אנקלוס הגרשלם מאר בלשון העברית והארמית • וכבר שם השתדלותו בסלוק ההגשמה ; וכל תואר יתארהו הכתוב שיביא אל הנשמות יפרשהו כפי גבעת המורה (פרק ששה ועשרים) כי סתנועס מקרס לכק לכע"ה • ר"ל התנועה הרכונים: עניינו• עניינו. וכל מה שימצאהו מאלו השמות (פרק כו) והדברים הדמיוניס, כלומר ספור מס סכסמר לו במרקוס קלילס ניקול קל המלמס, סכיקו המורים על מין ממיני התנועה, ישים ענייני כספרי סיס, כי סכס סגשמי כבר יגעיס קרוקסי, וחיככו התנועה הגלות והראות אור נברא, כלומר סכור מס סלירע, סיורס על שהעכין כמכח חון לכפס שכינה, או השגחה, והנה תרגם ירד ה', יתגלי כן, וזה מופלת, ולזס לס הרחיק שילמר בו לכס ליקות לף לס יקרע כן, חסר ססמלכר מלחך, ומללך כנר ה'. וירד ה' ואתגלא ה', ולא אמר ונחת ה', כלמר על המדמה. : ארדה נא ואראה, אתגלא כען ואחזה, וזה נמשך בפירושו. אלא שהוא תרגם אנכי ארד עמך מצריס, אנא אחות עמך למצרים, וזה דבר מופלא מאד יורה על שלימות זה האדון וטוב פירושו והבנהו הדברים כפי מה שהם • ופתח לנו בזה התרגום עניין גדול מענייני הנבואה; והוא כי תחילת זה הספור אמר, ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה, ויאמר יעקב יעקב וכו' אנכי ארד עמך מצרימה וכו', וכאשר כלל, תחלת המאמר היותו במראות הלילה, לא הרחיק אונקלוס שיסופר המאמר אשר נאמר במראות הלילה בלשונו, והוא ספור האמת, כי זה ספור מה שנאמר לו, לא ספור עניין שקרה, כמו וירד ה' על הר סיני, אשר הוא ספור מה שהתחדש בדברים הנמצאים. ולזה כנה אותו בהראות, והרחיק ממנו מה שיורה על מציאות התנועה והדברים הדמיונים, כלומר סיפור מה שנאמר לו הניחו כאשר היה, וזה מופלא. ומכאן תתעורר כי יש הפרש גדול בין מה שיאמר בו בחלום או במראות הלילה, ובין מה שיאמר בו במחזה ובמראה, ובין מה שיאמר בו סתם, ויהי דבר ה' אלי לאמר, או ויאמר ה' אלי לאמר: ואיפשר עוד אצלי כי אונקלוס פירש אלהים הנאמר הנה, מלאך; ולזה לא הרחיק שיאמר אנא אחות עמך למצרים. ולא תרחיק האמינו אלהים הנה מלאך והוא יאמר לו, אנכי האל אלהי אביך; כי זה המאמר יהיה בזה הלשון על ידי המלאך גם כן. הלא תראוהו אומר, ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יעקב ואמר הנני. ובסוף ספור דבריו עמו אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר, ואין ספק כי יעקב נדר לי ולא למלאך. אבל זה נמשך בדברי הנביאים כלומר ספור הדברים אשר יאמרם המלאך בעבור השם בלשון דבור השם להם. והם כולם בחסרון המצטרף כאילו אמר, אנכי שלוח אלהי אביך, אנכי שלוח הי הנגלה עליך בבית אל. וכיוצא בזה. והנה יבואו בנבואה ומעלותיה ובמלאכים דברים רבים כפי כונת זה המאמר: - פרק שמונה ועשרים רגל, שם משתתף הוא שם לרגל בעלי חיים, רגל תחת רגל. ויפול גם כן בעניין ההמשך אחר הדבר, צא אתה וכל העם אשר ברגליך, עניינו גבעת המורה (פרק שבעה ועשרים) כי זס ספול מס סכסמל לו • ר"ל סקול ספול מס סנרמס לו כמלוס סכסמל לין וחז כדמס לו סקרס זס כפעל: כי יס ספרס כו' • ר"ל ססס מדריגות מתחלפות כסלימות, וסכל 6סר תסיס סמלרינס יותר סלימס, ככטרך יותר ככלוככו סמכות חסר כלו כס, לסרקכת לנסמות: (פרק כח) ואמנם למרו, ותחת רגליו כמעסס לככת עניינו הנמשכים אחריך. ויפול גם כן בעניין קספיר, פי' לוכקלוס כמו סידעת סקול סס ככוי רגליו, הסבה, ויברך ה' אותך לרגלי. בסבתי ען על הכסס, יסמר ותקות כורסיס יקריס וקכן זה וקכלס וכו'. לס רליתי לחד מן סקכמיס קולפר הגיע כלומר בגללי. כי הענין אשר הוא בגלל דבר כי סככול מיוקס חליו ית' כחמרו יקרי', גס כסיותי'בעיר דבריסס ללי לו סדכרתי מוזס סעכין עומד על למסס זה, וכס כעל לומר שהות טעות כפל בגרסת לו ככוקסל, וכי אחר, הדבר ההוא סבה לעניין ההוא, וזה רלוי פילמר תמורת הכסא, הכבוד. ולס הועילו דבר, נעשה הרבה, לרגל המלאכה ולרגל הילדים• ססוללס טוליטולס, סכחרת ישרחל, ונרתי על זס עס אם כן אמרו, ועמדו רגליו ביום ההוא על הר סחכס הזקן, דון יוסף נככוי לבונקר ורחיסיו ככוך עליו, הזתים, ר"ל קיום סבותיו, כלומר הנפלאות כי סוכרק לקולות, כי 6סר יכוין רגליו ליכנו קכסל, כי הרגל לזולתו ייוקס. וסלמת קול מס שעמדתי עליו לקר אשר יראו אז במקום ההוא אשר הוא יתברך דקדוק רב. וקול שלמרו עס ככוי רגליו עס על סכסל, סבתם, כלומר עושם. ואל זה הפירש נטה לה ירכס כו סכעל סקנין קול קכסל; כי לקדוס ישרחל יככה, לכל ירכס כו סקול סס סרגל המכוכס חל קכסתר יונתן בן עוזיט ע"ה, אמר, ואיתגלי בגבורתיא סמיוקס לליו. שני 6ל סכסל, ר"ל סקכסל קול סמכוכס ביומא ההוא על טורא דזיתיא • וכן יתרגם כל לכסתר, והנסתר קול הכבוד, וסכסתר קול סכקכס קרלסון מעשה מגע והעתק גבורתיה, מפני שהרצון ל סקרגל מחמתתו ית', לו חלק ממכו, ולמרו ותקת כורסיס יקריס, קול ססרגל יקרס כסל, ויחסו 6ל ככול בכלם הפעולות הבאות ברצונו. אמנם אמרו, סחל, לח חל ברחסוכס. וסכלל מהרחקת חוכקלוס ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, פירש ההגשמה, ופי' הרגל כסס, גס קרסיק כל סמניס קליס, ולפילו בדרך רחוק. פלס כירופו הרגל כסח. לף הכסל אנקלוס בו כמו שידעת שהוא שם כנוי רגליו לח יחסו לליו ית', לכל חל ככולו סקול לס למר וכו' כי התומר כמו שידעת מקבל לעולס לכורות ולמקריס, שב אל הכסא, ואמר ותחות כורסיה יקריה מסכעל וכושל הלספרות כנסיכת עכען, במס קול קיולי, והבן - והפלא אנקלום מהרחקת ההגשמה וכל ולין פעולס לו חכס כמקרס מכל סכורס לשר בו, כמו המביא אליה, ואפילו בדרך רחוק, שהוא לא פקכורס פועלת לעולס כעלמס, מתפעלת במקרס מלד סיותס כקומר, כי כשתנה המורכב, ומסתכס קיס מלדו, אמר ותחות כורסיה. שאם היה מיחס הכסא כעדר הכורות כלס, על סקן חלק מחמתת מקותו וטבעו לו על העניין המובן תחילה, היה מתחייב וקול מתדעו ככות עליקס קרוס, כמו פילמר ככלל היותו נסמך אל גשם והתחייב הגשמות • ויחס סכסקתס סומן. הכסא ליקריה כלומר לשכינה אשר הוא אור נברא. וכן אמר בתרגום כי יד על כס יה, מן קדם אלהא דשכינתיה על כורסיה יקריה• וכן תמצא על לשון כל העם כסא הכבוד. וכבר יצאנו מעניין הפרק לדבר שיתבאר בפרקים אחרים ואשוב א עניין הפרק. אמנם פירוש אנקלוס כבר ידעתו, אלא שתכלית דברו הרחיק ההגשמה. ולא ביאר לנו אי זה דבר השיגו, ולא אי זה דבר נרצה בזה המשל. וכן בכל מקום לא יכניס עצמו בזה העניין, אך להרחיק -גבעת המורה (פרק שמנה ועשרים .) בענין הסכס. ר"ל סרגל יקללו החמלעייס ככקינת סיותס כלותיס 6ל ססנס התכליתיית • לסיות כחמת סתכלית קולס כמקסכס 6ל סלמכעייס, סול כיקסס, כיקס סנוף 6ל סרגל• ולזס יסיס פילוס ועמלו רגליו וגו'. ל"ל סססמכטייס יגיעו לז, חל התכלית המכוקס • מסבתו וכגללו • לסיות החומר תנחי פעולות הסכל, ואין פעולס לו כי לס כמקרס, כי כחסר יפעל גסס כגסס חקר לפי חקי התנועה, ר"ל סיתן לו חלק מתנועת עכמו, סנס כלמת תסיס זו ספעולס כמקרס לכך, לסיות גס סגסס סרחסון חינכו. כעל תכועס מעלמו, לכל קכל חותס גס כן מזולתו, וכן לעולס • וחולס סכולס סיס כסיפוך ר"ל פועלת כעלס ומתפעלת כמקלס • סמסל כזס כחות סכפס פועלות כעלס, ולולס כלסל סקלס פעולתס לו תסתלק : להרחיק הגשמות לבד; כי הרחקת ההגשמה (פרק כט כט) ומרה קללס רכון ספס, וסכס בעלבון וסטרי סן סל קללס, וסלב סל קעס סקול קרלון. דבר מופתי הכרחי באמונה ויגזור בו ויאמר כפי הצריך לזה, אבל ביאר עניין המשל הוא עניין מסופק, איפשר שתהיה בו זאת הכונה או דבר אחר, והם עוד דברים נסתרים מאד, ואין מיסוד האמונה הבנתם, ולא השגתם קלה על ההמון, ולזה לא הכניס עצמו בזה הענין. אבל אנחנו כפי עניין המאמר אי איפשר מבלתי שנפרש בו דבר. ואומר, כי אמרו ותחת רגליו רוצה בו מסבתו ובגללו כמו שבארנו • ואשר השיגוהו הוא אמתת החומר הראשון, אשר היה מאתו יתעלה והוא סבת מציאותו • והסתכל אמרו כמעשה לבנת הספיר. ואלו היתה הכוונה המראה היה אומר כלבנת הספיר, והוסיף מעשה, כי החומר כמו שידעת (פרק ח' חלק ג') מקבל לעולם מתפעל לפי בחינת טבעו ואין פעולה לו כי אם במקרה, כמו שהצורה פועלת לעולם בעצמה מתפעלת במקרה, כמו שהתבאר בספרים הטבעיים, ולזה אמר עליו כמעשה. ואמנם לבנת הספיר, הוא לשון על הזוהר לא על המראה הלבן. כי לובן הספיר אינו מראה לבן, אבל זוהר לבד והזוהר אינו מראה כמו שהתבאר בספרים הטבעיים. שאלו היה מראה לא היה מראה המראים כולם מאחריו ומקבלם. אך כאשר היה הגשם.. המזהיר נעדר המראים כולם, יקבל מפני זה המראים כולם זה אחר זה. וזה כדמות החומר הראשון אשר הוא בבחינת אמתתו נעדר הצורות כולם, ולזה הוא מקבל הצורות כולם זו אחר זו והייתה השגתם אם כן החומר הראשון • ויחסו לשם להיותו ראש בריאותיו המחייב ההויה וההפסד והוא מחדשו • והנה יבאו בזה העניין גס כן דברים. ודע שאתה : צריך לכמו זה הפירוש, ואפילו לפירוש אנקלוס אשר אמר, ותחות כורסיה יקריה, כלומר כי החומר הראשון הוא גם כן באמת תחת השמים הנקראים כסא כמו שקדם. ולא העירני אל זה הפירוש המופלא והמציא זה העניין אלא דבר מצאתי לרבי אליעזר בן הורקנוס תשמענו בקצת פרקי זה המאמר (פרק כו קלק כ') והכוונה כולה מכל משכיל, הרחקת ההגשמה מהבורא יתעלה. והשים ההשגות ההם כולם שכליות ולא חושיות והבן זה והתבונן בו: פרק תשעה ועשרים עצב, שם משתתף הוא שם הכאב והחיל, בעצב תלדי בנים. והוא שם הכעס, ולא עצבו אביו מימיו, ולא הכעסו . כי נעצב אל דוד, כעס גבעת המורה בעבורו תסתלק כגון כעת ססיכס וכיוכל כזה, יסיס זס כמקרס, מסעדר סכנת החומר • אבל זוהר (דורכזיכטיגקייט) ס6לו סיס מזרחס כו'. דע כי כחסר יהיו כל ככולי סחור עוברת דרך ליזס גסס • חזי יקרס גסס מזסיל (מיין דורכויכטיגער קמֶרפער) וחולס כחסר לח יעברו הכלולות דרך הנסס, לכל יפלו עליו לכך ומסס יחזרו חל עין הרוחה, חזי יקרס גסס כלתי מזסיל (מיין מונדורכויכטיגער קמֶרפער) וסנס סול מכולל ססנסס סכלתי מזהיר הוח כרחס לכל כעל מרחס (קו{עהר) כפי מרחק ככוכי סחורסי חסר קכל, ולסיות מקכל ככולי החולה המניעיס על פניו, לי לפסר סיקכל הכלולות המגיעים מחקריו, ופיסיס מכלס סנסמיס הנמכחיס מחקריו • וחולס סגסס סמזסיל לדקות קלקיו וחזור סריקות כיניסס, סול בלתי מקכל ככולי החולה 9* סמגיעיס : |