הנעלם במה שהוא נעלם ממנו, כי הרצון קסמוכס ססיל המסמיכיס כסתי רשויות ולין לסס סמדבריס לתרן נססעולס לקד, ולס יוכל לסלקו לסכיס עד ימכע אשר יזכרוהו לא יצוייר והוא אצל קצתם פיסיס החלקות שליס כי לס עסו סעולס לסל כי לס ידעו נמנע, ואצל מי שיאמינהו יתחדשו עליו ספקות הקסם הכופה ומקום העורקת ולכן יפספס סרבנות הפורן שאי איפשר לדחותם, והם יקחוהו מופת על למדכריס מקוס להסתמס ככתר לקד, וסכן זה. האחדות • הדרך הרביעי, אמרו מציאות הפעולה מורה על פועל בהכרח ולא יורנו על רוב פועלים • ואין הפרש בין טענת הטוען שהשם שנים או ג' או כ' או איזה מספר שיזדמן • וזה מבואר נגלה • וא"ת שזאת ראיה לא תורה המנע הרבוי באלוה, רק היא מורה על סכלות המספר ואפשר היותו אחד ואפשר היותו רבים ? והשלים זה ראיתו בשאמר, ומציאותו השם אין איפשרות בו, אבל הוא מחוייב המציאות ובטל אם כן איפשרות הרבוי, כן שם ראיתו בעל הראיה הזאת • וזה מבואר הטעות מאד שמציאותו ית' הוא אשר אין איפשרות בו אמנם דעתינו יהיה בו האפשרות, כי האיפשרות בידיעה בלתי האיפשרות במציאות, ואולי כמו שיחשבו הנצרים שה"י ג' ונחשוב אנחנו שהוא אחד ואין העניין כן. וזה מבואר למי שהרגיל בידיעת התחייב התולדות בהקדמותיהם • הדרך החמישי, אחד מן האחרונים חשב הוא שכבר מצא דרך מופתי על היחוד, והוא הצורך. ובאורו כך, אמר, אם יוכל האחד לעשות אלו הנמצאות, יהיה השני מותר לא יצטרך אליו, ואם לא ישלם זה המציאות ולא יסודר אלא בשנים יחד יחובר לכל אחד מהם לאות להצטרכו לאחר, והנה אינו מספיק בעצמו, וזה אמנם הוא סעיף מן ההמנעות. ויש להקשות על זה המין מן הראיה בשיאמר לא כל מי שלא יפעל מה שאין בעצמו שיפעלהו יקרא לואה, שאנחנו לא נאמר על אחד מבני אדם שהוא חלוש להיותו בלתי מניע אלף ככו, ולא ניחס לאל יתעלה ליאות להיות בלתי יכול להגשים עצמו או לברוא כמותו או לברוא מרובע צלעו שוה לאלכסונו; כן לא נאמר שהוא לואה להיותו בלתי בורא לבדו, שחיוב מציאותם הוא שיהיה שנים, ולא יהיה זה צורך, אבל הכוח, והפכו הוא הנמנע. כמו שלא נאמר שהאל יתעלה לואה, על היותו בלתי יכול להמציא גשם אלא בבורא עצמים פרדיים וקבצם במקרים יברא בהם לפי דעתם, ולא נקרא זה צורך ולא ליאות שחלוף זה נמנע; כן יאמר המשתף, נמנע שיעשה האחד לבדו, ואין זה ליאות בחק אחד מהם שמציאותם המחוייב שיהיו שניהם. וכבר הלאו התחבולות קצתם עד שאמרו שהיחוד מקובל מן הדת, וגנו המדברים זה ופחתו אומרו • אמנם אני רואה שאומר זה מהם איש חזק הדעת מאד רחוק לקבל ההטעאה, שהוא כאשר לא ישמע מדבריהם דבר הוא מופת באמת, ומצא נפשו שלא תנוח למה שחשבו שהוא מופת, אמר שזה ילקח בקבלה מן הדת; כי אלו האנשים לא הניחו למציאות טבע מיושב כלל שתובא ממנו ראיה גבעת המורה אמתית מס מחר ללוי לספלח על הפלוסופיס הסקרוניס ליך נפלו גס כן ככור הטעות הנזכר, כמו סקול כרחס לכל מפיין כדכריסס • וחולס כלס זה קול סיותס כוקניס המקויים והחפנר, והנמנע ניחוס 6ל סליול לכך, לס כיקוס חל הנוסח הנמכס כפעל • כמו ססלליך ככל זס סקכס סמקולו קמנט כספרו בקול ססכל (קריטיק דער רייגן פֿרנונפֿט). עיין סס • 30* (פרק עו.) שאין גוף המרחקיס קול קגעס ירלס אמתית, ולא הניחו לשכל ידיעה מוטבעת כוס גסס טכעי עכמותי. נשלם חלק ראשון. ישרה שיוליד בה תולדות אמיתיות, כל זה נעשה בכוונה, עד שנניח מציאות שנעשה ממנו מופת על מה שלא ימצא לו מופת. והביאנו זה לקצר ממופתי מה שימצא בו מופת, ואין להתרעם אלא לאלו למודים על האמת מאנשי השכל. פרק ששה ושבעים בהרחקת הגשמות לפי דעת המדברים. דרכי המדברים וטענותיהם על הרחקת הנשמות חלושות מאד, יותר חלושות מראיותיהם על היחוד; כי הרחקת הגשמות אצלם כאלו הוא סעיף מחוייב לשרש היחוד, אמרו, הגשם אינו אחד. אמנם מי שהרחיק הגשמות מפני שהגשם מורכב מחמר וצורה, וזאת ההרכבה תבאר המנע ההרכבה בחק עצם האל יתעלה, וזה אצלי אינו מדבר; ואין זאת הראיה נבנת על שרשי המדברים, אבל הוא מופת אמתי נבנה על אמונת החמר והצורה וציור ענייניהם. וזה דעת פילוסופי אזכרהו ואמרהו בזכרי מופתי הפילוסופים על זה. וכונתינו בזה הפרק אמנם הוא לזכרון ראיות המדברים על הרחקות הגשמות כפי הקדמותיהם ודרך ראיותיהם • הדרך הראשון, אמרו: אם היה האל גשם, לא ימלט לעניין האלהות ואמתתה מבלתי שיתוקן בו שתשלם מציאותו בכלל עצמי הגשם ההוא, ר"ל כל עצם פרדי מהם, או יתוקן בו שתשלס מציאותו בעצם אחד מעצמי הגשם ההוא, ואם תשלם מציאותו בעצם פרדי אחד מן תועלת שאר החלקים ההם, ואין עניין למציאות זה הגשם ? ואם תשלם מציאותו בכל חלק וחלק מחלקי זה הגשם יהיו אלו אלוהות רבות לא אלוה אחד, וכבר בארו שהוא אחד ? וזאת הראיה כשתסתכל בה, תמצאה נבנת על ההקדמה הראשונה והחמישית מהקדמותיהם • ואלו יאמר להם שגשם האל אינו מחובר מחלקים לא יחלקו, ר"ל שאינו מחובר מכמות העצמים אשר יבראם כמו שאמרתם, אבל הוא גשם א' מדובק לא יקבל החלוקה אלא במחשבה ואין בחינה במחשבה, שאתה כן תדמה שגשם השמים יקבל הקרע והבקיע • והפלוסוף יאמר שזה פעל הדמיון והקש מן הנראה והם הגשמים הנמצאים אתנו על הנסתר • הדרך השני, והוא גדול אצלם, המנע הדמות, שהוא לא ידמה לדבר מן בריאותיו, ואם היה גשם היה דומה לגשמים, והם יאריכו מאד בזה השער. ויאמרו אם נאמר גשם אינו כשאר הגשמים כבר סתרת עצמך, כי כל גשם דומה בכל גשם מצר הגשמות, ואמנם יחלקו A גבעת המורה ססגסס החל חיכו" פרק ששה ושבעים) מפני ססגסס מורכב מקמל וכולס כו' • וסנס הקמל קול כמכס תמיד ככס לכל, וקסס יתעלס כמכס כסעל. תמיד, ולין כו דכר ככס כלל • נוחוכר - מחלקיס לס יתקלקו כו'. לדעת קרן ז"ל יסיס קלקר, הכלתי מתחלק כפעל עס היותו מתחלק ככה • ההרך הסכי כו' • סלין גוף המרחקיס קול סגסס • חמר קמכלר: כזס טעס סקכס קלרטע"זיוס כמס ססניס גלר קגסס ססתפסטות לכך, כי ככקינס זו לס יכול סגסס מסמלקק • לכל כריך סכוסיף לכיול הסתפסטות כיול ההתנגדות 6ל סתנועס (טרמֶגהייט) ולז יעלה כילינו גלר קנסס ססלס • וחולס ככר ספסל סנתרן לכרי סקכס סנזכר, לס כסמל סכונתו כמלת התפסטות חיננס מקרס ססתפסטות, לכל כק ססתפסטות, ר"ל סכת התפשטות הגפס • וסיות כי כחמת ההתנגדות חל התנועה, כמסך חקר כק סתפסטות קנסס לכל 1 הגשמים קצתם מקצתם בעניינים אחדים ר"ל המקרים, ויתחייב ג"כ אצלם שכבר ברא כמותו • וזאת הראיה תפסד בשני פנים, האחד מהם, שיאמר האומר לא אקבל העדר הדמות, ואי זה מופת יעמד לך שאי אפשר שידמה האלוה לדבר מברואיו בדבר מן הדברים האלהיים, אם לא תתלה בזה בדברי ספרי נבואה ר"ל הרחקת ההדמות בדבר, ותהיה הרחקת הגשמות מקובלת לא מושכלת. ואם תאמר שאם היה דומה לדבר מברואיו כבר ברא כמותו, יאמר החולק אינו כמותו מכל הצדדים • ואני לא ארחיק שיהיו באלוה עניינים רבים ולא צדדים, כי מאמין ההגשמה לא יברח מזה. ופנים אחרים והם יותר נאותים, וזה בי כבר התקיים והתאמת אצל כל מי שנתפלסף והעמיק בדעות הפילוסופים, כי הגלגלים אמנם יאמר עליהם גשם, ועל אלו הגשמים החמריים בשתוף גמור שאין זה החמר ההוא ולא אלו הצורות הצורה ההיא, אבל החמר והצורה נאמרים עוד על אשר הנה ועל הגלגלים בשתוף, ואע"פ שהגלגל בלא ספק בעל מרחקים, שאין גוף המרחקים הוא הגשם, אבל הגשם הדבר המורכב מחמר וצורה: ואם נאמר זה בחק הגלגל, כ"ש שיאמר אותו המגשים באל, שהוא יאמר שהוא גשם בעל מרחקים, אלא שעצמו ואמרתו ועצמותו לא ידמה דבר מגשמי הנבראים . ואמנם יאמר עליו ועליהם גשם בשתוף, כמו שיאמר עליו ועליהם נמצא בשתוף אצל המאמתים'. ולא יקבל הטוען בהגשמה, היות הגשמים כולם מחוברים מחלקים דומים, אבל יאמרו השם בורא אלו הגשמים כולם והם מתחלפים העצם והאמיתות • וכמו שאין גשם הנצוצות אצלי הוא גשם כדור השמש ; כן יאמר שאין גשם האור הנברא ר"ל השכינה הוא גשם הגלגלים והככבים, ולא גשם השכינה או עמוד הענן הנברא הוא גשם הן יתעלה אצלו. י אבל יאמר הגשם ההוא הוא העצם השלם הנכבד אשר לא הורכב כלל ולא השתנה ואי איפשר השתנותו, אבל כן התחייב מציאות זה הגשם חיוב מתמיד והוא יפעל כל מה שזולתו כפי רצונו וחפצו. ואיך יוסתר זה הדעת העלול בדרכיהם המופלאות אשר הודעתיך אותם... הדרך השלישי, הוא זה. אמרו, אלו היה האלוה גשם היה לו תכלה, וזה אמת, ואם היה לו תכלה היה לו שיעור ידוע וצורה ידועה עומדת, וזה ג"כ חיוב אמיתי. ואמרו כי כל שיעור וכל צורה יתכן שיהיה האל יותר גדול מן השיעור ההוא או יותר קטן, ועל חלוף הצורה גבעת המורה לכל כדדיו, ולקותו כל המתקרב חליו לעכור כו (מיהן נו דורכדרינגן). כמו פסול מכוחר למי סעיין כזס • זה הדעת העלול. (דיזע טמֶרזיכע מיינונג). הדרך הסליסי כו', וכולס ידועס עומדת • (6יינע בזייבנדע פֿיגור). לסיות כורת סנסס ליכנס לכל זולת מין הנכלתו (ריח פֿרט זיינר מיינטרענקונג) לכך. אמנם לורת החל וסערו כו' • ככר כחרתי כמס סקלס סגס ספלסופיס סלקלוניס ככסלו ככמות זס לסיותס כוקניס המקוייב, הספסר, וסנמנע, ככקינת כיור ססכל, לס ככקינת הכוסס קון לסכל • כי המופתיס 6סר יתכללו כסס כלס ילקקו מטכע המליחות כו' • אמר המבאר • לסיות המספטיס סנזכריס כסכרס סיסיו סכלייס, ר"ל מוכרקיס כולליס, דעתי כמוכרקיס: סיסיס סותרס נמנע הכיור, ודעתי ככולליס : כלס יסיו למתייס מוכרקיס כיקס חל כוסס סכליי מיוקל, לכל כיקס חל כל כוסס סכליי ככלל • סנס לזס לי 6פסר סילקקו המופתיס סנזכריס מטבע המליחות ביחס חל כחינתנו • ר"ל מסמחוסר 6ל סקולס, מפני סלז חי 6פסר סיסיו מוכרקיס, לכל מטבע סמליחות ביחס חל כורות ססכל ככלל, ר"ל דרכי הסגתו כל כוסס ככלל • וסמסל כזס: זס סמספט כל מקודס ים לו סכס כסכרה, חינכו לקוק מכל סכקינס, ר"ל ססמנו כקינתנו ככמס דכריס מקולפיס ומכחכו לסס סכס, מפני סלן סיס זס סמופת הסוסיי, וסיס כלתי - לספר סיקס מוכלס כולל • וחולס זס סמספט סוס לקוק כחמת מכולת ססכל כיקס חל כל כוסס ככלל • מפני סזולת זס לי לפסל סיסיג ססכל סוס. כוסס מקולס כפעל, כי ככר ספסל ההיא מאשר הוא גשם, יהיה א"כ התיחדו בשעור אחד וצורה אחת צריך אל מיחד: וזאת הראיה גם כן שמעתיה מגדילים אותה, והיא יותר חלושה מכל מה שקדם, שהיא נבנת על ההקדמה העשירית אשר כבר בארנו שעור מה שבה מן הספיקות בחק שאר הנמצאות כשישוערו אותם על חלוף טבעם וכל שכן בחק האל. ואין הפרש בין זה ובין אמרם בהכרעת מציאות העולם על העדרו שהוא מורה על פועל הכריע מציאותו על העדרו לאפשרות מציאותו. ואם נאמר להם: ולמה לא ימשך זה בחק האל יתעלה ? ונאמר אחר שהוא נמצא יתחייב שיהיה לו מכריע למציאותו על העדרו, והוא יענה בלא ספק כשיאמר שזה מביא אל ההשתשללות, וא"א מבלתי הגיע בסוף למחויב המציאות אין איפשרות בו ולא יצטרך לממציא. וזה המענה בעצמו יתחייב בצורה ובשעור, כי כל הצורות והשיעורים האיפשרים המציאות, כלומר שלא היה נמצא ואח"כ נמצא, הוא אשר יאמר בו היה יכול שיהיה יותר גדול או יותר קטן ממה שהוא נמצא עליו, ובחלוף זאת הצורה והוא צריך למיחד בהכרה, אמנם צורת האל ושיעורו יתעלה מכל חסרון ודמות • הנה יאמר המגשים שלא היה נעדר ואח"כ נמצא שיצטרך למיחד. אבל עצמו בשיעורו וצורתו והמחוייב המציאות כך, לא יצטרך למיחד מציאות על העדר שאין אפשרות העדר בו; כן לא יצטרך למיחד צורה ושעור כי כן התחיייב מציאותו. והסתכל אתה המעיין אם תבחר לבקש האמת ותשליך התאוה והקבלה והנטיה למה שהנהגת להגדילו, ולא תטעה נפשך בענין אלו המעיינים ומה שקרה להם. ומהם שהוא כבודה מן הדמץ אל האש, וזה שהם בטלו טבע המציאות ושנו בריאת השמים והארץ, בחשבם שבהקדמות ההם יביאו מופת על היות העולם מחודש, ולחדוש העולם הראו מופת ואבדו עלינו מופת מציאות הש"י ואחדותו והרחקת הגשמות, כי המופתים אשר יתבארו בהם כולם אמנם ילקחו מטבע המציאות הנה המפורסם המושג בחושים ובשכל. ואחר שהשלמנו תכלית דבריהם נתחיל גם כן בזכרון ההקדמות הפילסופיות וזכרון מופתיהם, על מציאות הש"י, ואחדותו, והמנע היותו גשם, עם מה שאקבל מהם מקדמות העולם, ואע"פ שלא נאמינהו. ואח"כ אראך דרכנו אנחנו במה שהישירתנו אליו אמיתת העיון מהשלמת המופת על אלו השלשה שאות, ואח"כ אשוב להכנם עם הפילוסופים במה שאמרוהו מקדמות העולם • גבעת המורה חססר סיסיס סנרלס מקולס, כיור מקודס כלמיון לכל, לס כפעל • וחולס כחסר יסין הסכל סיות סלכל המקולס כמסך סקר זולתו לפי חק כולל, חזי יספוט על היות המקולס כליור גס כן מקולס כפעל; מפני טסמקולס כדמיון לכך, סול כלתי כמסך סמיך חקר הק הנזכר, ססוס כעלמו מספט ססכס • סנס לזס יסיס קק סנזכר מטכע סמלילות כיקוס חל כל כוסלf כמכס כפעל ככלל (טרסנסנענרענטמן) • מכולל מזס סלין טבע סמליחות קקי המליחות המופניס לל ססכל לכד, כמו סילומס כתקלת סמקסכס, לכל סוס כס כקינת סקקיס סנזכריס כסכל. ולזס ססכל כלפי כמסך בפעולתו חסר טכע המליחות, לכל כסיפוך, ר"ל סטכע סמליחות כמסך חקל חקי ססכל כחמת, וזס נפלס. וסנס סמלכריס כסקדמותיסס סרחסייס ר"ל קסקדמס סעסילית וקי"ל כטלו כחמת טבע, המליחות להיות ההעברה המחסניית כלתי לודקת ככקינת הנוסח הון לסכל, ל"ל סככר קול ספסר סיסית הכיור ספסל מכל עלמו ונמנע ככקינת כוסלו, כמו סככר כחרכו זס כמס סקלס • ומס סלין תכלית לו על כר כל זס סקר סור זה, עס סיותו כלתי כיור מגכיל כפול הססגס, סול כיור מנכיל סכוסל, וככקינס זו סול מטכע ססכל לסיותו מורס פמיך סדרך להגיע לל ססנס סמוקלטת, עס סיוס סלס כניע חליס לעולס • וכזס נתבחרו לכרי סרב ז"ל• נשלם חלק ראשון. : דבר בעתו מה טוב, אל הקורא ינעם ויערבי ראו ראינו אשר הספר הנחמד המפואר פאר והלל נותניו לו כל גדולי חכמי הדורות מאז ועד עתה, וכבר נדפס זה פעמים, ושלישי בקודש בק"ק בערלין יע"א שנת תקנ"א לפ"ק ח"ר ובשנת תקנו ח"ש, אמנם לרוב חיבת הקודש ספו תמו, והמעט הנמצאים עדיין במחיר רב יבואו, אשר לא תשיג יד כל החפץ בו, לקנותו, והנה נודע בשערי בת רבים רב התועליות וגודל הצורך ספר הלז, . ובפרט בזמן ובדור הזה אשר רבים ישוטטו לשמוע דבר ה', כידוע, ורבים המתאוים ללמוד וללמד נלשום עיונו בו, ופרשו הקונים את ידיהם, להביא ברכה אל בתיהם, ואין פורש להם, כי לא יגיע הכסף אשר יביאו למחיר ההוא, ע"כ אזרנו חלצינו, לעשות הטוב והישר לעזר ולהועיל קהל הגולה, עם ה' אלה, להדפיס את ספר יקר הערך מ"ן עם פירושיו כתבנית הנ"ל הנדפס בק"ק בערלין יע"א, ועשינו מעלה בקודש, להדפיסו בנייר לבן ודיו שחור והאותיות הנה באו בפנים יותר גדולי' ממ"כ הנ"ל והמה יפים וטובים מאד, כאשר למראה עיניהם ישפטו כל רואיהם, וגם לא היינו חסי' על הוצאה מרובה ובפרט בדבר ההגהה, ובחרנו אנשים בקיאים במלאכה זו, אשר באמונה המה עושים, לא הוציאו מת"י דבר בלתי מתוקן, והנה הוא דבר טבעיי, אשר הנדפסים בפעם השנית נתמעטו מן הטעות שנפלו בראשונים, וכן הנדפסים בפעם השלישי הסירו השגיאות של השניים והנה נחנו המדפיסים רביעי בקודש, מצאנו ראינו כי עדיין אינם מנוקים כפי הצורך, וזה לא ע"י התרשלות המביאם לדפוס, כי אין להאשים אותו בזה, כי זה האיש היקר המפואר החכם רא"א ז"ל, הי' לו טרדות רבות בכמה ענינים בעבודת הקודש, אזן ותקן וחיבר כמה חיבורים לטהרה פירושים וכדומה כנראה בספרי המאספים הנדפסים בק"ק בערלין באותן הימים, ולא הי' ביכלתו להשגיח השגחה מעולה ופרטיות, בכללו בפרט, בהדפסת ספר המובחר מ"ן הנ"ל, אמנם באמת מן דפוס הראשון עד דפוס השלישי סרו הקמשונים אל"א ונתמעטו והולכים והמעט הנשארים נקוה בס"ד להסירם, ואם יראה וימצא איזה שגיאה יהי' מיעוטא דמיעוטא, וכבר מרגלא בפומי דאינשי כשם שא"א לבר בלא תבן וכו' ושגיאות מי יבין, עכ"פ היוצא מדברינו אלה אותן מ"נ שתחת מכבשי דפוסינו, המה בתכליות היופי, וגם ימכרו במקח השוה, והמה ג"כ בשלשה חלקים, אשר יוכלו להביאם בכרך כרצון איש ואיש, והנה כל מגמתינו להיות המלאכה שלימה, תורת ה' תמימה, אשרי העם שככה לו, יהי שלום בחילו ומ"ה ישאו ברכה, ולישרי לב שמחה ואנחנו תפלתינו לאל חי יחזק ויאמץ אותנו להדפיס עוד ספרים רבים אין קץ לזכות בהם את הרבים, ויהי' בישועתינו ועזרתינו סלה: ***** נעשה פה ק"ק זולצבאך יום א' כ"ד אלול והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול וכו': כ"ד המדפיסים זעקל ארנשטיין ובניו יצ"ו, |