לקסיג חקר ביחרו למסס סקלריס, לוי לשר נקשקול העכליס אשר המציאם ולא ישתתף להם בעניין בשום לדעת מקותו ירכס סכלות העדרי. ירכס כו סלס כספיק מקותו בשלימות, יין בעכמו ולחלוקן בחופן פנים, ואין רבוי בו ולא לאות להמציא מה סקול מלייר עלמו, קנייני. כי קרלון וסחיוב כלתי שזולתו, ושיחסו לעולם יחס רב החובל לספינה, מסכימיס, וירמון על הכרעת סקס קשתי דעות, כך רכס קעס לו כך גורס קכמתו, עד שהמעכס כלקרוכס גזירת ואין זה גם כן יחס אמתי ולא דמיון אמתי, החכמה, ולס, רכוכו קול קכמתו בחמת. וכפיססללו אבל הוא להיישיר השכל שהוא יתע' מנהיג הלסוכות להגדילו בתחריס יסוס כל הפלגת לכריס לילות, ר"ל בסלילת החסרוכות וקכור נסלרי הפעולות. ח"כ הנמצאות, העניין שהוא יתמידם וישמר סדורם יתרומס על כל ברכה ותהלה, לשר כתסרקו על מס כמו שצריך והנה יתבאר זה העניין ביותר סכסיג מפעולותיו ודע זה. (פרק נט.) הבן למרו לער הפיגו מסס וסלמס ע"ס רחב מזה • ישתבח מי אשר בהשקף הדיעות קול חסר הסיגו סליס קלקר מוקלת דורסי סקכמס, וכמס עצמו תשוב השגתם קצור השגה וידיעה, קול רחוק מס סקכיכו ר' יהודה קריני נסלמר כווכותיו וביקוריו על פרקי זס קספר, כי בנק הפרק ישחל ויסכק וכשישקיפו חייוב פעולותיו מרצונו השוב מה ההבדל בין השגת מר"עס ובין השגת סלמוס ע'ס, ידיעתם סכלות, וכשישתדלו הלשונות להגדילו סכריך כין סלסליס וקיו לסקליס כידיך. וכדק הזכס בתארים, ישוב כל הפלגת דברים לאות וקצור : פרק תשעה וחמשים יש לשואל שישאל ויאמר, אחר שאין תחבולה בהשגת אמתת עצמו, והמופת מכריח שהדבר המושג הוא שהוא נמצא לבד, ותארי החיוב כבר נמנעו כמו שבא עליו המופת, באי זה דבר יפול היתרון בין המשיגים, א"כ אשר השיגו משה רבינו ע"ה ושלמה הוא אשר ישיג האיש האחר מקצת דורשי החכמה וזה אי איפשר בו תוספת; אבל מן המפורסם אצל בעלי התורה וגם אצל בעלי עיון הפילוסופי כי היתרון בזה הרבה. דע כי העניין כן, ושהיתרון בין המשיגים עצום מאד, כי כמו כל אשר יוסיפו בתארי המתואר יתייחד יותר ויקרב המתאר להשגת אמתתו, כן כל מה שתוסיף בשלילה ממנו יתעלה תקרב אל ההשגה ותהיה יותר קרוב אליו ממי שלא שלל כלל, מה שכבר התבאר לך במופת שלילתו. ולזה יטרח אדם אחד שנים רבות בהבנת חכמה אחת ואמת הקדמותיה, עד שיקחה אמת, תהיה תולדת החכמה ההיא כלה, שנשלל מהבורא עניין אחד והודיע במופת שהוא שקר שייוחם לו העניין ההוא. ואחד מן המקצרים בעיון לא יתבאר לו זה במופת גבעת המורה ויהיה העולס, יקס הנפס 6ל סגוף, כחופן סיסיס קלק עלמיי מסעולס, לכל סקול ככלל מן סעולס, ומליחותו כלתי נתלית ממכילות סעולס: תשוב הסגתס קלור כו'. ל"ל סססגתס עלמו יתעלס סיס כסלילות ססוס כסמת קלול הסגס וידיעה, לסיות הסלילות לס יודיעו לכל מן סעלס סמכוקס ידיעתו, כמו סככר כתכסר • וחולס להיות שהסלילות לי לפסר סלח ייקלו קלת התייקלוק, לזס למר סרב ז"ל כדקדוק: תשוב הפנתס קלול קסנס וידיעה, ולס למר קפון קסנתס סכלות, סקול הסרון ידיעס כסקלט • וחולס כענין קייון בפעולותיו מרלוכו חמר: תשוב ידיעתס סכלות, להיות סזס כעלס מחתנו כסקלט: ישוב כל הפלגת לכריס לחות וקלור, לסיות כמו סכתכסר תסרי סקייון כלתי כמולטיס מססתוף והחסרון : פרק השעה וחמשים ) היתרון כזס סרכס • ר"ל סעס סיות סלין יתרון ככקינת המושג סלי לפסר סיסיס זולת עלס כמכס לכך מסולל מכל תחלי החיוב לכל מסס לכיכו ע"ס וסלמס, כמו ססוס לכל סיס לקל מקלת ויהיה הענין אצלו מסופק, הימצא העניין ר' שמולל לבן תבון על מה מספר עלין, סנין למרו, ויקדס ככי קכורס כולס. הסמוכה, לען וקתלוככות ההוא לבורא או לא ימצא לו ? ואחד מחשוכי על קכס הקול, כי לככותל דע"ז, וכל הדומה לה העינים יחייב לו העניין ההוא אשר התבאר פריל. עוד למר סקסליקיות כלס קס, קלת קנייניס, שלילתו כמו שאביא המופת שהוא אינו גשם • ולל כל קכין ימכל לכל בעל קכין. אמר משה כל ימי ככוכותי נסככת זס, ולס רליתי מי שיעמידני ואחר יספק ולא ידע אם הוא גשם או לא גשם ? עליו, עד שהכנתי ורסיסי דכריו כלקסיס מדברי חרסטו כחות סלמ'ד, כי למר עס דבר זס עכייכו, ולפי סקרלטון ואחר יגזור שהוא גשם ויקדס פני הבורא בזאת ככר למרכו סקול סכל, קכס יקויים פיסיס נתכלית השלימות. הכוונה. ראה כמה בין שלשה האנשים מן קכס לו כעל סעכל וקול קכיור נקכרס, סכס מס חסר ישכיל כי סניור הפעלות וסמכוייל קול סליקות לותו ההבדל, הראשון בלא ספק הוא יותר קרוב 4 ההתפעלות ותמימותו כקוסס לקוס, ולס סיק ישכיל השם, והשני רחוק ממנו, והשלישי יותר דבר למד ויסלס כו, קכס לותו כדבר קול עלה. הנה חיכו לס כן בתכלית סקדימס וסמעלס, כי חסר יסכילקו רחוק; כן כשנניח הרביעי התבאר אצלו קול קודס עליו בטבע, סכס יקויים סלס יסכיל חלה במופת המנע ההפעליות בחקו יתעלה, עלמו. וכפיסיס זק הפועל מדובק בו, ותמיד, ולת ולראשון אשר הרחיק הגשמות לא התבאר לו, ישינסו, כפלח סכיל, נתן חסריןהכי הרבה מהסעוריס ככנל מסקכיכיס, כי ירלס דבר, יהיה זה הרביעי בלא ספק יותר קרוב : השם קרנק טוב מלער ירלס, קכס למרן, קכס ככר התבחר לך כי כל קשר סתכלר לך כמוכת סלילס דבר סקר ממכו תסיס מן הראשון, וכן תמיד; עד אם ימצא איש יותר פלס, ידמס כסלילס קלקרוכס וקול על סלס ישכיל דבר שיתבאר אצלו במופת המנע דברים רבים לסד על פיפלס כו ולס יסינקו כעלס ישכיל זולתו חסרון, העלימיות כלס קס קכס קכיכיס. ולס כל קכין יקלס ממנו יתעלה הם אצלינו איפשר שימצאו לו לכל בעל קכין כמס פקות פלס. כי קרנס מססעדריס או יבואו מאתו; כל שכן אם נאמין זה מחוייב יותר ככנר מסקכיכיס. כי זס סלס ירלס קלוס כמו פילמור לרסטו, דכר קרנס טוב מלער ירלס מסעכייכיס יהיה האיש ההוא יותר שלם ממנו בלא ספק • המטעוככיס וקססריס, וככס נססכלס סללו ית', וקרבה הנה כבר התבאר לך כי כל אשר תתבאר לך ספליג לסיורין רכיכו משה, למה החליטו החכסיס כלס במופת שלילת דבר אחד ממנו תהיה יותר בביקור סקכורס לס יסיג מקו קלס סוס כי לס יוסג כי לס בעלילה. למכס הסגתו, בחוסן פיסיג עלמו, לסר שלם, וכל אשר תחייב לו דבר מוסף, תהיה קול עלמו, לס ייוחד ללס לעלמו, וככי לס ירחו, וסססגתו קול קלילות מתכלית הסגתו. ר"ל סקסין מדמה ותרחק מידיעת אמתתו, ובאלו הפנים ליחותכן מתכלית הפגתו, סול, השגתו. כי כדע כי צריך שיתקרבו להשגתו ובחקירה עד שיודע כיורכו לותו מיוחד בעכמו, על סקכיור קול עלמו, שקרות כל מה שהוא עליו שקר, לא שהתחייב ולין מי שיסין סכמלס כחוכן קשר ישינסו קול, ולכן ממכו קכס עלער מלול ככלל, למרו מחקה לו דבר על צד שהוא עניין מוסף על עצמו, התורק או שהעניין ההוא שלמות בחקו כאשר תמצאהו שלמות בחקנו, שהשלמיות כולם קצת קניינים, ולא כל קניין ימצא לכל בעל קניין. ודע שאתה כשתחייב לו דבר אחד יהיה רחקך ממנו בשני פנים, האחד להיות כל מה שתחייבהו הוא שלמות לנו, והשני שהוא אינו בעל דבר אחר אבל עצמו הוא שלמיותיו כמו שבארנו• וכאשר הרגיש כל אדם שאי איפשר להניע להשגת מה גבעת המורה שבכחנו ניקלת דורסי ההכמס, עס כל זס ימכח יתרון ככחינת ההפנס, ר"ל דרך הסנעס 6ל סליול סנזכר, להיות סלין לי ככקינס זו סלילת התחריס ככלל כמסמל לכך, לכל סלילת כל חקר מסס כסכל, ל"ל סכסין טכע כל חקר מסתחריס סקיובייס, וססתוף וסקסרון הנמכח כו, ועל ידי זס כסין נס כן כמופת סכרס סלילתו מססס יסעלס, וכזס יסיס כחמת סיתרון בין המסיניס עלוס מלך וכמי סיתכלל: ולא כל קנין ימכס לכל כעל קנין • סלימות התורה החלקית כמו שתרחק בכווכות. זכל סכלוסופיס שבכחנו שנשיג כי אם בשלילה, והשלילה לומריס ככקכו ככעימותו. וקול חופן הכועס וסענק לא תודיע דבר מאמתת העניין אשר נשלל וסלסלות קשר בו יסיג קכמכס כמו סלמר ב"ר, הכס מי יתן ולדע, במס זה יעדיכן קסכליס קכפרדיס זס ממנו הדבר אשר נשללהו, בארו בני אדם על זה, לט לס ביתרון קענס וקלקלות. לער כו עינו הכוללות. וכעלס ממכר נחוויה לקרותו, פר קול כולם העוברים והבאים, שהבורא יתעלה לא כרחק בכל כמכל, כי החלוק יס' ליככו סתחלס מכיעס ישיגוהו הדעות ולא ישיג מה הוא אלא הוא, לבד. לכל על סקול כורס ועל סקול תכלית ולמה פסיק ושהשגתו הוא הלאות מתכלית השגתו. וכל קול סיותר, פשוט שנעלמייס, וסיותר רספון לקס, קוים פיסי' התקלס לכל קעלמיס, ומדבר לקס מלך פסול הפלוסופים אומרים נצחנו בנעימותו, ונעלם יותר פשוט בעכין סיותר פסוט, בכל מסמר סקול מטבע לותו כסוג שסול קסקלס. וסכנס במכילות סחר מס ממנו לחוזק הראותו כמו שיעלם השמש מן פכחותו הסוג וכידיעתו וכשעורו, וקס קלקליס הספוריס העינים החלושים להשיגו, וכבר האריכו בזה חסד. לחל, ובקולות קולות, וכליכות ליכות, כגוון במה שאין תועלת לשנותו הנה. והמופלג העגון קלכן, כי כו ידע סחר קנווכיס, ויסוערו ככה כל לקד מסעכמיס, למוכס יודע כמה עכו מסלקותו הנאמר בזה העניין אמרו בתלים, לך דומיה העלמות ופסיעותו וסכרקיותו ופנקו. זכמו ססלכן המושער תהלה, פי' השתיקה אצלך הוא השבח לכל הגווכיס יפריד קרלוס, כן סעלס המסוכס הקול במשער לכל העלמיות, יפרין כס סכלכו מספינו לסווק וזה המרצת דברים עצומה מאד בזה העניין קרחותו. כי לקסכו מלמסתו מעט, והעדיף עליכו על שאנחנו כל דבר שנאמר אותו שנכוון בו הגדולה ושבח נמצא בו מעמס א' בחקו יתעלה ונשקיף בו קצת חסרון, אם כן השתיקה יותר ראויה. וההשתקפית בהשגת השכלים כמו שצוו השלמים ואמרו, אמרו בלבבכס על משכבכם ודומו סלה. וכבר ידעת אמרתם המפורסמת (אשר מי יתן והיו כל המאמרים כמותה). ואני אזכרה לך בלשונה, ואע"פ שהיא ידועה, להעירך על ענייניה. אמרו, ההוא דנחית קמיא דרבי חנינה אמר, האל הגדול הגבור והנורא האדיר החזק והאמיץ, אמר ליה סיימתינהו לכלהו שבחי דמרך ? השתא ומה הני תלת האל הגדול הגבור והנורא, אי לאו דאמרינהו משה באוריתא, ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה, אנן לא הוינן אמרין להון, ואת אמרת כולי האי ? משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שהיה לו אלפי אלפים דנרי זהב, ומקלסין אותו בשל כסף, והלא גנאי הוא לו: עד הנה הגיע מאמר זה החסיד והסתכל תחלה שתקו ומאסו רבוי תארי החיוב והתבונן איך הראה כי התארים אלו הונחו לשכלנו לבד, גבעת המורה לא סלימות כל דכר סיס יכילת מס סכו ככס 6ל ספעל, ולזס כל מס סחיככו ככס עלס לקל ליכנו נס כן סלימות ככקינתו, עס סיותו סלימות בבחינת עלס 6קר סקול כו ככס, ולזס לין סלילות הסלימות סנזכר מסעלס קרלסון מסרון כקקו, על דרך מסל סלילת העופפות מסחרס חינכו הסלון כקק סלדס, לסיות העופפות חיננו. ככס עלס החלס, כמו סלין סלילת הסכל הסלון כקק סעוף וכיוכס כזס • מזס מכולר כי ססלימות ס6פסר סימכלו כעלס חקר, סס קלת קניניס לכל ל"ל חותס סקס כו ככה, ולל כל קנין הנמכס לכעל קנין חקר ר"ל למי ססקנין כו ככה, ימכס לכל כעל קכין לקר, סלין סקנין הנזכר כו ככס • וכזס כלל קרן ססלילות התחריס החיוכייס מקסס יתעלס כלתי מקיין קסרון סלימות כו, מפני סיות התחריס סנזכריס, זולתס ס ותס בחמס מקוכרי סקסלון, גס כן סלימות ככקינתנו לכך, לסיותס יכילת מס סככו ככס 6ל ספעל, לכל לס ככחינת ססס יתעלס, מכל סליכס כו ככה, להיות כל מס סכו כפעל, קול כו כפעל תמיד, ר"ל מתקיים מעכמו: ונעלס ממנו לתחזק כו' • ל"ל סמס סנעלס קסס יתעלס ממנו ליכנו לסכת הסלון סחור סמניע ממכו 6ל ססכל, לכל כסיפוך ר"ל : : לא אמרנום לעולם ולא דברנו בדבר מהם. מענו עיכיכו לעיני העטלף מהפיגן, ולפוסיס כתלג קור. ואמנם כאשר הצריך הכרח הדבור לבני אדם וקכן דרך קלנסי, לקרי בחרו מדברי כעיס זמירות, כי הפסיקה קול הענק וקרלוי בחמס. חיך בחרו במה שיתקיים להם מעט ציור, כמו שאמרו מדברי חכמי ישרחל המסולריס בחסידות כחמת. וליך דברה תורה בלשון בני אדם, שיתואר להם התענג במסמר סקול ומללו מסכיס לסמת, ומסיסד עס הבורא בשלמויותיהם, תבליתנו שנעמוד על רמז לער מי יתן וסין כל המסמריס כמותו ולס יפגיעו דבריו מקביל לסכעת קרלס וסחר המדרשות, וככגלס המאמרים ההם ולא נקרא שמו בהם אלא במלין. וקנק בילר כל חלקי המתמר ניחור ככלס לס המחלוקת, ולס סלס כיון לfמרו רק כעכין לחד, בקראנו אותם בתורה לבד. אמנם כאשר וקול למרו משל למלך שהיו לו 6ף לפי 6לפיס דכרי זקן פוס כעלמו באו גם כן אנשי כנסת הגדולה והם נביאים מורס על התסריס, ולס ליכס מקויכס. וקרן סרגיס כוס ודבר דרך עלילה, למר לסורות שחלו וסדרו זכרם בתפלה, תכליתנו שנאמרם לבד. לער קס לכלכו פליקיות לין לכלו יתב' מומיכס דבר, וקסמיט בקכמת הקסל סיסיס לו ולמר קכמס זה המשל ועקר זה המאמר בארו ששני הכרחים נזדמנו למלו דיכרי זקן וכל זה כפי עומק קכמתו וכוכתו לקישרת בהתפללנו בהם, האחד מפני שבאו בתורה, חוקתיכו לל החנות, ית' מי שסמל על עמו וסכן בסמלים פרק והשני סדר הנביאים התפלה בהם. ולולא מורק החמסות כמוקו: ההכרח הראשון לא זכרנום, ולולא ההכרח השני, לא הסירונום ממקומם ולא התפללנו בהם ואתה מרבה בתארים. הנה כבר התבאר לך גס כן מאלו הדברים שאין כל מה שתמצאהו מן התארים המיוחסים לשם בספרי הנביאים, ראוי לנו שנתפלל בהם ונאמרם, שהוא לא אמר, אלמלא דאמרינהו משה רבינו לא הוה יכלינן למימרינהו, אלא תנאי אחר ואמר, ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה, ואז מותר לנו להתפלל בהם. ולא כמו שעשו הפתיי' באמת אשר המריצו בשבחים והאריכו והרבו דברים בתפלות חברום, ומליצות קבצום, להתקרב בהם לבורא לפי מחשבתם יתארו הבורא בהם בתארים, אלו יתואר בהם אחד מבני אדם היה חסרון בחקו. שהם לא הבינו או העניינים הגדולים והחשובים הזרים משכלי ההמון, ולקחו הבורא ית' מדרס ללשונותס, ותארוהו וספרוהו בכל מה שיחשבוהו ראוי, וימריצו לשבח בזה עד שיעוררוהו להפעל במחשבתם; וכ"ש אם ימצאו כתוב בדברי נביא בזה יהיה העניין מותר להם שיבאו לכתובים שצריך לפרשם עכ"פ וישיבוס לפשוטיהם ויגזרו מהם, ויעשו להם סעיפים ויבנו עליהם מאמרים, וירבה התר זה אצל המשוררים והמליצים ואצל מי שיחשוב שהוא עושה שיר, עד שיחברו דברים קצתם כפירה גמורה. וקצתם יש בהם מן השטות והפסד הדמיון מה שראוי לאדם שישחוק עליו לפי טבעו בשמעו, ויבכהו עם התבוננות איך נאמרו הדברים ההס בחק הש"י. ולולי חמלתי על חסרון האומרים הייתי מגיד לך מהם גבעת המורה מעט ר"ל לרכוי החול הנזכר, להיות כל עלס זולתו קול מורכב מסלול והמסך, ר"ל מיסות, וגכול היפות הנזכר היפות קול ססון העליון הכולל כל סעכמיס סספסרייס, וסגכול סול סכלל מן עלס 6קד ממין עלס זולתו, המוסל כזס: עלס המסולס ל"ל מלקק מוגכל מסלסס קויס קול מורכב מיסות כולל כל סעלמיס סקנלסייס סקול המלקק, וגכול מיוקל 6ל סמסולס סקס ססלסס קויס, ולזס עס סיות סלי 6פסר סככייר הנכול, מזולת סכלייך נס כן קיסוס ססול כוסס סגכול סכזכר, עס כל זס סגכול קול כחמס סעלס המיוחד, חסר על ידו יוכר ויוכלל מוכל מס סזולתו • וחולס כיול ססס יתעלס קול קיסות המוקלט מזולת סגכול, ולזס סול כסכרס סיסיס עלמו כעלס מחתכו • כינס זלת! פרק 17 סתכין מס סחכי לומר. ולעקו כי קול רמון (פרק ס.) וכאלו, הפכיס קיו הלכטיס קרוכיס ללי מעט ער שתתעורר על מקום החטא ברס, מלך כמסס ע"ס וסלמס ולקריס וכו'. וסכן זס מלל ומשה כנס חל הערפל לשר סס סחלקיס, לכך לעסתס שיבין • וצריך שתתבונן ותאמר, אם היה לשון לער הרע והוצאת שם רע מרי עצום, כ"ש התרת בחקרו אלא שהם מאמרים חסרונם נראה מאד למי הלשון בחק הש"י, ותארו בתארים יתע' מהם, ולא אומר שהם מרי, אבל חרוף וגדוף בשגגה מן ההמון השומעים ומן הפתי ההוא האומרם. אמנם מי שהשיג חסרון המאמרים ההם ויאמרם, הוא אצלי מכלל מי שנאמר בהם ויחפאו בני ישרט דברים אשר לא כן על ה' אהיהס, ונאמר, ולדבר על ה' תועה. ואם תהיה ממי שיחוס על כבוד קונו אין צריך לך שתשמעם בשום פנים, כל שכן שתאמרם, וכל שכן שתעשה כמותם. וכבר ידעת שעור אשמת מי שיטיח דברים כלפי מעלה, ואין צריך לך בשום פנים שתכניס עצמך לתארי השם בחיוב להגדילו במחשבתך. ולא תצא ממה שסדרוהו אנשי כנסת הגדולה בתפלות ובברכות. ובזה די לפי ההכרח ויותר מדי כמו שאמר רבי חנינה. אמנם שאר מה שבא בספרי הנביאים יקרא בעבור עליו, אבל יאמינו בו מה שכבר בארנו שהם תארי פעולותיו, או להורות על שלילת העדרים. וזה הענין גם כן לא יפורסם להמון, אבל זה המין מן העיון ראוי ביחידים אשר הגדלת הבורא אצלם אינה שיאמרו מה שאין ראוי אבל שישכילו במה שראוי: ונשוב אל השלמת ההערה על דברי ר' חנינא וחכמותיו, לא אמר, משל למלך שהיו לו אלף אלפים דנרי זהב ומקלסין אותו במאה דנרים, שהיה מורה על זה המשל על ששלמיותיו יתעלה יותר שלמות מאלו השלמות אשר יוחסו לו, רק הם ממינס, ואין העניין כן כמו שבארנו במופת; אבל חכמת זה המשל הוא אמרו דנרי זהב ומקלסין איתו בשל כסף, להורות שאלו אשר הם אצלנו שלמויות, אין אצלו ית' ממינם דבר, אלא כולם חסרון בחקו, כמו שבאר ואמר בזה המשל, והלא גנאי הוא לו. הנה כבר הודעתיך שכל מה שתחשבהו מאלו התארים לשלמות, הוא חסרון בחקו יתעלה כשיהיה ממין מה שאצלנו. וכבר היישירנו שלמה לזת העניין במה שבו די ואמר, כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים : פרק ששים אני רוצה למשול לך משלים בזה הפרק תוסיף בהם לדעת שראוי להרבות תאריי בשלילות, ותוסיף בהם הרחקה מהאמנת תארי החיוב לו ית'. הנה שאיש אחר התאמת לו שהספינה נמצאת, ולא ידע זה השם על מה הוא נופל אם על עצם אחד או על מקרה ; ואחר כן התבאר לאיש אחר שאינה מקרה; ואח"כ התבאר לאיש אחר שאינה בעל חי; ואחר כן התבאר לאחר שאינה מחצב; ואח"כ התבאר לאחר שאינה צמח מחובר לארץ; ואחר כן התבאר לאחר שאינה גוף אחד מחובר חבור טבעי; ואחר כן התבאר לאחר שאינה בעלת צורה שטוחה כקרשים והדלתות; ואחר כן התבאר לאחר שאינה כדורית; ואחר כן התבאר לאחר שאינה וזדורית; והתבאר לאחר שאינה עגולה ולא בעלת צלעות שוות; והתבאר לאחר שאינה מקשה ; הנה הוא מבואר שזה האחרון כמעט שהגיע לציור הספינה כפי מה |