תמונות בעמוד
PDF
[ocr errors][merged small]

-* ארה"ב, כאשר נמלט מבדורו הרוסים. -** - ו

[ocr errors]

"אהבשלה. ב-סה הקשו לקבל את חיי

[ocr errors]
[ocr errors]
[merged small][ocr errors][merged small][ocr errors][merged small][ocr errors][ocr errors][ocr errors][ocr errors][ocr errors][merged small][ocr errors][ocr errors][subsumed][ocr errors]

האלה נאפאל יום י"ד ' בין גר בסמאל את כלי העיר וא "גדודים להשמיו

ב

שומרי ו ritinia ASSIA0:"ן עיר קצה גדודים גן ואת מלך בחוקה, שמו נפש אשר נפר גתנו למי בכבדות בידי הר ואחרי א מהרריהב

[graphic]
[graphic]

בלי תותח, ועליהם כשבעת אלפים נפש אדם מנופצים הולכים בלי סדרים איש לדרכו, עמוסים בשלל מאסקיא משא לעיפה, וילכו בעקבי ההולכים לפניהם בדרך העולה לקראסנא, עד בואם אל המקום אשר הרוסים אורבים עליהם, ופתאום ראו את ההרים סביב להם עטופים בכלי תותח, ועם רב ערוך למלחמה, ואחד מפקידי הרוסים ירד אליהם בתור ציר, ויעורר את נייא בדברים נחומים וברברי כבוד לתת לשבי עוזו, פן ירא ברע אשר ימצא את בני עמו אלה , אבל עוד הוא מהפך בדבריו וארבעים כלי תותח פתחו פיותיהם כאחד ויקיאו אש ומות על הצרפתים ועל הפקיד הרוסי הדובר אתם, עד כי היה הציר בעיני נייא כמתעתע הדובר דברים מלבו אשר לא שלחו שר צבאו, וישפטהו למות או לשבי, וגם הציר בנפשו עמד משמים ויצדק עליו את הדין לקבל שביה על נפשו, ואף כי לא נבצרה ממנו להמלט פעמים רבות, כי נטרדו הצרפתים בצרת נפשם, ולא שמו עליו משמר, בכל זאת לא שקר בדברו, ויתגלגל אתם בתלאות הדרך, ויתענה בכל אשר התענו המה עד בואם אל קאוונע מקץ עשרים יום לשביתו .

. פעמים אחדים נסה נייא לפרוץ את מחיצת הרוסים ויפול

ממנו רב, אף כי גם בפעם הזאת החזיקו הרוסים בשטתם להלחם את אויביהם רק מרחוק ולא מקרוב, עד אשר עבר הרוח על נייא לעת ערב, ויצו את עמו להפוך פניהם לעומת סמאלענסק ולשוב בדרך אשר באו בו, המה שבים אל אחר הנקיקים העמוקים , וגייאכבד את השלג ממקום רגליו ויבקע את הקרה תחתיו וימצא כי נחל קטן הוא, אז עבר עליו הרוח לשפוט מישרים כי הנחל הזה משתפך אל הנהר הגדול הוא נהר דנעפער, ויאמר אל עמו לאמור הבה נלכה בעקבי הנחל הזה ער בואנו אל הדגעפער ועברנוהו בשלום, ויתהלכו באשר התהלכו דרך שדות ויערים,

[ocr errors]

דרך כצות וגבים אל כל מקום אשר הנחל הזה מתעקל, עד אשר פגעו באכר פסח וישמעו מפיו כי רחוקים המה מהדגעפר דרך פרסה אחת, ואף כי הגיד להם כי לא קפאו מימי הנהר ההוא עוד, עד כי אין דרך לעבור אותו ברגל, בכל זאת החזיק נייא בתקותו וילכו אחריו עד בואם אל שפתו, והנה חלקה אחת קטנה מהופה בקרה מוצק מן השפה אל השפה, ולפני החלקה ההיא ולאחריה מי הנהר שוטפים וזורמים כמשפטם בימי הקיץ, וגם בחלקה ההיא לא ערבו את לבבם לעבור, עד אשר מסר אחד מפקידי החיל את נפשו לטובת אחיו ויעבור אותה בשלום, וישב ויודיע לנייא כי מוצק הקרח בדי מדרך רגלי אדם ופרסות בהמה; אבל לא בדי עגלות וכלי תותח – אז צוה נייא להניח אחריהם את כלי התותח ואת כל הכבודה הגדולה אשר אתם, גם החולים והנשים וכל אשר אין לו כח לעבור את המעבר הקשה ההוא יעמדו תחתם, והיו לשבי בידי הרוסים, וכל אשר לא צר כחו עוד עבר ברגליו על הקרח, ויקפצו כצפרדעים מעשת אל עשת, עד עברם את הנהר , ובאחרונה עבר נגיא ויפקוד את עמו וימצא כי לא נשארו אתו בלתי אם אלף וחמש מאות איש, ויתרם מתו במלחמה ויפלו שבי בידי הרוסים , על הדרך הזה גאל נייא את כבודו, ויקן את חפשיותו בדם רבים מבני עמו , כי גם בעבר הדנעפר מערבה אפפו אותם הקאזאקין כדבורים וישחיתו מהם רב, שלשה ימים רצופים הלכו הצרפתים בין אבני אש וכדורי הקאזאקין עד אשר באו יתרם בכ' נאוועמבער אל ארשא בשלום.

מעבר הבערעוניא בכ"ב לחודש ההוא יצאו הצרפתים מארשא עיר מנוחתם, וישובו לענות כהם בדרך העולה באריסאווה, ועוד ביום ההוא

חזקה יד הדרך עליהם מאוד, עגלות החורף אשר עתרו להם בסמאלענסק טבעו בבוץ, וההולכים רגלי חצו בשלג נמס עד ברכיהם, וכל אשר פגרו ללכת לרגלי המחנה נפלו בידי הקאזאקין השומרים את מספר צעדיהם, כל זאת באתם ולא חטאו בלשונם ולא נתנו תפלה במלכם, כי ראו אותו מתענה בכל אשר המה מתענים, וגם הוא וראשי שרי צבאיו הלכו רגלי בשלג ובטיט כאחד העם, אף כי היו מרכבותיהם נכונים אתם, אולם כאשר הגיעה לאזניהם שמועת מינסק ואסמיה אשר נפלה בידי הרוסים , אז לא שלטו ברוהם עוד, כי ראו כי נכונים להם בדרך ההוא ימי מחסור ועוני כימי צאתם מסמאלענסק עד בואם אל קצה ליטא, ובחמת רוחם ההלו להטיח דברים על מלכם אשר מסר את משמר העיר'הכבודה ההיא בידי איש אשר לא מבני הצרפתים הוא, כי השר חשדו את שווארצענבערג כי מאתו היתה שומה להפיל את העיר ואת אסמיה בידי הרוסים, וגם הקיסר אף כי לא כמחשבת העם היו מחשבותיו על שווארצענבערג, גם הוא חרף את מערכות עסטרייך, על דבר אשד לא שקדו לשמור מכל משמר את העיר. הזאת אשר ידעו כי עיני פליטת המחנה הגדולה עליה , אבל בפעם הזאת לא נשא שווארצענבערג את פני הקיסר, וישב הרפתו אל היקו בהשאלות אשר שאלו לאמור, ראשונה איכה יצאה שגגה מלפני השליט בחכמת המלחמה להטיל עליו שתי משמרות סותרות זו את זו? בצוותו אותו להגן על ווארשויא ועל מינסק כאחד, השני ת מה ראה מ א ר עט Maret להשלות אותו בבשורות כוזבות אשר לא נתנו בלתי אם לשיחת יושבי קרנות בפאריז ? כי הודיעו מווילנא תמיד כי המחנה הגדולה נסוגה אחורי בכח גדול וביד חזקה, ויראת הצרפתים על פני הרוסים כל הימים, עד כי דמה שווארצענבערג כי אין חפץ להקיסר בעזרתו,

« הקודםהמשך »