תמונות בעמוד
PDF

עיניו כי לא שלמה מגפת הרוסים עד כה, ובכל מקום אשר ראתה עינו לא מצא צרי למחלת לבו, הביט השמימה והנה התקדרו עבים וימטירו על ראשו אגלי מים קרים, רוח קרה נשבה בו ויבשרהו כי החורף קרב לבוא, ראה על הארץ והנה עלהקיטור הבתים השרופים בקיטור הכבשן, הסוללות הרוסות, הארץ מלאה בקיעים, אנשי המלחמה נודדים בין ההרוגים, מבקשים בכלי המתים אוכל בעד החיים, בגדיהם קרועים ופניהם כשולי פארור מעשן אבק השרפה, וידיהם נגאלות בדם, דממה בכל המישור ההוא, אין אומר אין דברים ואין שיר מלחמה ושיר נצחון נפרץ במקום ההוא, וגם הברכה אשר ברכו את הקיסר הבא אליהם היתה אך ברכת שפתים ולבם בל עמה - הסוללות מחופים בפגרים רבים מאוד, מרביתם פנוי צרפתים, עד כי עליהם ימשול כל מושל ואמר כי להצרפתים המתים ולא לה חיים נלכדה הארץ הזאת! ראה נאפאלעאן

. - , ותכה רוחו

אחר הדברים האלה שבו בל דברי המלחמה לקדמותם,

הרוסים נזורו אחור בסררים מעולים, ומוראט שר רומבי הצרפתים רודף אחריהם עד מאואיסק, ויהי כאשר דמו הצרפתים לבוא העירה ללון בה, ולא נתנום הרוסים לבוא, כי נצבו מאספי מחנות רוסיא לפני הומת העיר, ומאחריה עמדו כל עם המלחמה וישמרו את שני הדרכים אשר אחת מהן עולה מאסקויא ואחת לקאל וגאה Rafuga ויראו הצרפתים את הרוסים כי חזקים הם , ככחם אז ככחם עתה , ואת מצב רגלם כי בטוח הוא, ויעמרו מרחוק לא קרבו לנסות אליהם דבר, אף כי התלהב לבב מוראט הלהוט אחרי המלחמה באש לא נופח, ויצו את פרשיו בקול עוז להתגרות בם, בכל זאת השיאוהו שלשיו ויוכלו לו להעבירו מדעתו בפעם הזאת, וילינו הצרפתים בקרבת העיר ולמחרתו הוא ט' זעפטעמבר באו העירה כמבוא עיר מבוקעה, כי מצאו שעריה פתוחים ובתיה שוממים, ויעברו מקצת

הצרפתים דרכה לתגר את האויב העומד כרוב אורב מאחריה , ומקצתם נשארו בעיר לחפור אוכל, והנה אין בה איש חי ודבר מחיה, כי אם מתים וחולים קרובים למות, והמה מהפכים בבתי העיר לבקש מזון לנפשם, ויורו עליהם הרוסים במחי קבליהם, - . ויהפכו גם את העיר ההיא לתל אפר

ויהי כאשר הגיעו הצרפתים אל פרשת הדרכים וישובו ויפסחו

על שני השעיפים, כי היה דרך הרוסים במנוסתם כדרך אניה בלב ים, לא השאירו רושם אחריהם אשר בו יכירו אויביהם את הדרך הלכו בו, ואיש אין בארץ אשר יודיע דרכם להצרפתים, עד אשר אחז מוראט ומאר טיער Martier לתומם את הדרך העולה למאסקויא וילכו הצרפתים דרך שני ימים במדבר הזה, לא מצאו איש ולא שמעו קול מקנה, בשר סוסים היה בשרם, וגרגרי דגן כתושים היה לחמם, ויחיו חיי צער וחיי דאגה עד בואם אל קרי מס קאי, Rrimskoi שמה שבו מצאו את הרוסים במערכה בצורה מאוד, עד כי נוכח מארטיער כי אין בכחו לנסות אליהם דבר, אולם מוראט אשר בהריחו ריח אבקמורה, היה כגבר עברו יין המה, לא שער ולא דרש עד מה כח הרוסים גדול, ויטביע את נפשו ואת נפש חילו במקום סכנה רבה מרצון נפשו, ואחריו נמשכו יתר שרי הצבא בחבלי האונס אל המקום ההוא, ויד הרוסים חזקה עליהם וישחיתו מהם ארצה כאלפים איש, כולם אנשים שומרי ראש הקיסר

המה, אשר חסה עין נאפאלעאן להוציאם אל הורג ביום המלחמה הגדולה, אז התמרמר מארטיער ויכתוב אל הקיסר כי לא יקבל כל פקודה עוד מפי מוראט המנהיג בשגעון, גם דאוואוסט אשר לא נרפאו פצעיו עוד הפגיע בהקיסר להעביר את הפקודה מאת מוראט ולתת את החלוץ בידו, ויבטח את הקיסר כי רדוף ירדוף אחרי הרוסים והשג ישיג אותם והדיה עליהם מלחמה רבה, אך לא בלי תחבולה ומושה כמוראט, ושומע לא היה לו מאתו, כי לא אבה לשנות סדרי צבאו

אשר הוא מתנהג בהם מיום בואו בקצה גבול רוסיא, בהיותו עוד אך דרך שני ימים ממאסקויא.

הצרפתים על שערי מאסקויא

ומאסקויא מקדש רוסיא תל אשר כל פיות הרוסים פונים בו

ראתה נכרים באים שערי הארץ, ותתנדב להיות למופת לרבים באהבה אל מלכה ואל עמה, עוד בהיות הצרפתים בליטא התחרו יושביה לעשות דברים רבים לטובת כללה , האפרתים התנדבו באכריהם והסוחרים בכספם, עשר עשרו האפרתים את כל אכריהם

ויתנו אחד אחוז מעשרה לעבודת הצבא, והאזרחים החזיקו בכיסם ויתנו רב יותר מאשר ישערומפזריהון, את כל אלה עשתה העיר ההיא, אף כי לא דמתה כי יבוא צר ואויב בשעריה .

- אולם בנפול סמאלענסק מנעול רוסיא בידי צר , ומצהלות - אבירי הצרפתים נשמעו בוויאזמא, אז היתה חלחלה במאסקויא, ורבים מבני העיר שמו פניהם לברוח ממנה, לולא שסע ראש ט אפ טש ין Rostopschin פקיד העיר את הנחפזים בדברים ולא נתן לצאת ממנה בלתיאם את הנשים אשר לא ידעו דרך מלחמה, ואת האנשים עורר בדברים לשנס מתנם עד כדי מאת אלף איש לדבר את אויביהם בשער, והמה האמינו בדברו בטהו בגבורתו כל הימים אשר ראו את אוצרות בית המלכות אצורים בחומותיהם, כי היה זה האיש ראשטאפטשין כביר כח לבב ואיש אמונים מאוד, אולם אחרי המלחמה הגדולה כאשר

ראו אותו מפנה את אוצרות המלך ואת גנזי הכתבים ממאסקויא , וכראותם עוד את שפע העגלות המלאות מוכי הרב במלחמה עוברות דרך עירם , אז הלך לבם ולא בטחו במקדשם עוד , הם ראשטאפטשין לא כהה בס לפנות גם המה את אוצרותיהם

וגם' ואת שכיות המרתם, ויעוררם להציג את העיר ההיא על גחליה

ריקה – עד כי היו כל דרכי מאסקויא מלאים פליטים נודדים וגולים, בכל זאת לא חדל הנגיד לדרוש את כל אשר כח בידו לשאת כלי זיין להתכבד ולשבת בבתיהם, עד אשר ידעו מה יעשה השם בעיר, כי כלה ונחרצה היתה ממנו להגן עליה בחייו ובחיי יושביה, ויעוררם להכן להם כלי קרב, ואת דלת העם צוה להזדיין בשלש קלשון, כי אמר כי קלים הצרפתים כאלומי דגן – ואת קוטוזאוו השביע לבל ימסור את עטרת רוסיא ביד אויב בלי מלחמה - ותצא ממאסקויא בעת ההיא כל הדרה, אזרחיה שריה וכהניה עם כל קדשי בתי אלהיה, ואחריהם נמשכו כל עם הארץ הולכים הלוך ובכה על כבורם היוצאים כמוצאי גולה , הפעמונים מצלצלים, זכומרים מקוננים על צלמי קדשיהם, והמון נשים אחריהם מבכות ומתופפות על לבביהן, לא היתה כבכיה הזאת במאסקויא משנות דור דור .

בכל אלה החזיק ראשטאפטשין בתקותו כי יתנצה קוטוזאו עור הפעם להלחם בעד עמו ובעד עיר קדשו, והוא ויתר יושבי מאםקויא התעתדו לכפר עירם בדמם , ופתאום באה השמועה הנוראה לאזניו, כי נוסד קוטוזאוו ושרי גדודיו בסוד מלחמה לפתוח את שערי מאסקויא לאויבה בלי כל מלחמה שמע ראשטאפטשין ויחרוק שניו מכעס .

בלילה ההוא שלח הפקיד לבשר את הדבר הרע הזה בכל

פתחי הבתים ובכל חלוניה, ואת שארית יושביה האומללים עורר לצאת מן העיר אשר התעתדה להיות מעון פריצים, ותהי עת צרה למאסקויא אשר כמוה לא נהייתה מיום שבות פריצי הקדרים חילה, אלה חרקו שניהם, אלה התגודדו ואלה היו כחולמים, עד אשר ראו את חיל קוטוזאוו מעוזם עוברים דרך העיר , אז התאבקו באבק רגליהם וינערו חצנם לעזוב את עיר תהלתם כאיש אחד

H 8

ש

במעט, ומקצת האנשים אשר לא היה להם בהמות משא אסרו את נפשם בעגלות הטעונות באבותיהם הזקנים בנשיהם הענוגות ובילדיהם הרכים, וימשכום בחבלי האהבה אל ערי גלותם, ויושבי הכפרים קדמו את הנודדים האלה בלחמם, ויכלכלום כל ימי

היותם נודדים ביניהם .

ביום המר ההוא פתח הנגיד את כל בתי האסורים ויוצא לחפשי את כל האסירים אשר בהם, והוכיח אותם בדברים לכפר את הטאיהם במעשים טובים ונרצים לארץ מולדתם – ואך שנים מהם הביא במשפט לעיני כל ההמון העומדים עליו , האחר היה צרפתי והשני איש רוסיא אשר התמכר לדחות את בני עמו אהרי הצרפתים, והנה אבי האסיר הזה בא בתוך הרואים לראות במות פרי בטנו ! ויהי כצוות אותו הנגיד לברך את בנו לפני מותו : ויתמרמר ויאמר בנפש מרה מה לעוכר רוסיא זה ולברכה ? ויפן אל בנו בחמה שפוכה ויקללהו קללה נמרצה, וההמון מלאו אחריו וימיתו את האומלל הזה בחרב .

והצרפתי עומד נדהם ונכון לשתות. גם הוא את כוס החמה הזה, והנה שנה ראשטאפטשין את טעמו ויאמר אליו בנחת לאמר לא עליך יסוב כוס הייתי , כי צרפתי אתה והנך שמח בשמחת גניך, לך לשלום, אך הגד תגיד לבני עמך כי לא נמצא יותר מבוגד אחד בכל המון הרוסים, והאחר הזה קבל ענשו - . ,בפלילים

ומן השעה ההיא והלאה היתה העיר רבתי עם כאלמנה,

אין יושבים ואין אדונים לה, ואך האסירים אשר שלח ראשטאפטשין

להפשי היו בעלי מאסקויא, ובידיהם היו עתותי העיר בעת ההיא.

« הקודםהמשך »