בערקלאי מתנהג בהם, ומה גם כאשר הגיעו הצרפתים עד הרגעפער חרק הזקן הזה את שניו מכעס בראותו את בערקלאי נכון לפתוח להצרפתים גם את שערי רוסיא הישנה בלי מלחמה, ורבים מראשי הארץ ומרבי החיל נותנים קטורה באפו ויפצרו ויאיצו בבערקלאי

לצאת למלחמת תגרה על הצרפתים, עד כי נעתר להם גם הוא אבל עוד עינו צופה על הצרפתים העומדים לדעתו מול פניו או מול קרנו הימיני, (כי קרנו השמאלי היה בטוח בעיניו בכח מי הרגעפער) והנה שמעו אזניו מאחוריו את קול שועת נעוועראָווסקיא כי עברו הצרפתים את קרנו השמאלי והנם נטושים על שערי סמאָלענסק !

עד כי נערו הרוסים חצנם ממלחמת התגרה אשר דמו להצרפתים וימהרו וירוצו על ידיהם ועל רגליהם להגן על סמאלענסק מעוזם, אבל עוד לא הספיקו לבוא ונחרת סוסי הצרפתים נשמעו על שערי סמאלענסק, ומוראט הציב לרוכביו יד במקום אשר יחצה הדנעפער את חומת העיר ; ונייא קבע מקום להרגלים במקום אשר יפנה הדנעפער מאת פני העיר, וקרנו השמאלי וקרן מוראט הימיני היו נשענים על הנהר ההוא וגם פאניטאווסקי הבא ממאהילעף נלווה אל מחנה מוראט ביום ההוא

כמעט ראה נייא את העיר מרחוק וַיִּפְעם מרוח מלחמה עזה ויקרב אליה ללכדה על נקלה, כי זכר את דבר קרייסען אשר נלכדו לפני הצרפתים בשנת 1807 באפס יד, והנה יצא כדור אש מאת פני המבצר ויפגע בצווארו ויזכירהו כי עם גבורי רוסיא הוא מדבר בשער עירם, אבל גם בזאת לא נוסר, ונהפוך הוא כי בראותו כי כפשע בינו ובין המות לא חשך ממות את נפש הגדוד הקרוב אליו וינריבם אל מקום כדורי הרוסים, והנה קל מהרה התקדרו השמים עָבֵי עשן וכדורי אש נפלו כברו על ראשי שני שלישי הגדוד ההוא ויטיתום, לא שבו אחור בלתי אם פלטים לספר בצרפת את מעשי שר

צבאם הנמהרים. אז רפתה רוח נייא וירא כי לא בהשכל היתה מעשהו, ויסג אחור אל אחד ההרי' הנשעני' אל הנהר לתור את ערות העיר איזה דרך נוחה היא להכבש, ופתאום ראה עננים עולים מעבר הדנעפער ואבק רגלי עם רב הולכים הלוך וקרב אל העיר, וימהר ויקרא את נאפאלעאן להראותו את המראה החדשה ההיא, וההמון הולך וקרב

עד כי הכירם כי כל צבא הרוסים המה כמאה ועשרים אלף איש ובערקלאי ובאגראטיאן בראשם, אז עבר רוה שמחה על נאפאלעאן ויתקע כף ויאמר הנה באה הנה באה המלחמה אשר אני מבקש מיום עברנו את הניעמען, ! מהר צוה את מוראט ואת נייא הצרים על העיר לסגת אחור, ולהניח מקום פנוי למערכת הרוסים במישור אשר בין הדנעפער ובין היער, אבל המה מהרו קבעו מסמרתם במרום ההרים אשר בעבר הנהר מערבה, וינוהו, לשוא שלח נאפאלעאן את גדודי רַבָּיו לירות עליהם ולמשוך אותם למלחמה אל עבר הדנעפער מזרחה כי החזיק בערקלאי בשטתו לבלי הלחם את הצרפתים עוד ולא הרפה ממנה, ואת באגראטיאן אשר היה צמא למלחמה שלח לעלניא Ilnia לשמור את המקום ההוא, כי ירא פן יחזיקו הצרפתים בדרך המסוכן ההוא ויבדילו בין מחנה הרוסים ובין מאסקויא

בערקלאי לבדו להגן על סמאָלענסק

ה מ ש ר

סמאָלענסק Smolensk

ויותר

ובי"ז לחודש אגוסט קרמו עיני נאפאלעאן אשמורות, ויצא לראות את הרוסים עומדים חלוצים בשדה המלחמה אשר פנה להם והנה המישור ריק אין איש מתיצב נגדו, ואחד משרי הגדוד במחנה דאוואוסט בא ויודיעהו כי שבו הרוסים אל קיאם והנם נזורים אחור בדרך מאסקוי, לא הניחו בלתי אם מקצתם לשמור את העיר.

אז התחמץ לבב נאפאלעאן ויצו לרעוש על העיר וללכוד אותה כרגע אבל את מוראט העז בשרי צבאיו היתה רוח אחרת, ויאמר אל הקיסר לאמר אחרי אשר אין חפץ להרוסים במלחמה, רב לנו גם אנחנו לרדוף אחריהם, ויפל את תחנתו לרגלי מלכו לבל יביא את כל הקהל הזה אל מאסקויא למות בה ברעב ובקרח, ובכל זאת עמר נאפאלעאן על דעתו ויצו להכין מצור על העיר

עָשָׁן אש מבול האש

ויתגרו הצרפתים את הרוסים השומרים את העיר תגרה עזה מאוד, והרוסים השיבו מלחמתם אל חיקם ברוח משחית וברוח בער כי נִפְצו את כלי תותחם ואת אסמיהם המלאים אבק שרפה שלחו באש ותהי מהומת מות רבה מאוד במחנה צרפת ביום ההוא וכרורי מָוֶת אוכלים בכל קצותם, ומוראט עומר נצב בתיך ההוא בנחת וחובק את ידיו, ויותר אשר הרבו פקידי החיל לפצור בו לסור מתוך מוקשי מות אלה כן הרחיק ללכת בגיא צלמות, כי בקש לאַבֵּד נפשו לדעת ביום ההוא, ואף כאשר שתו נגד עיניו כי אם איננו חָם על נפשו יחוס על נפשות בני לוויתו העוטרים אותו ענה אותם בנחת לאמור ישובו המה למקומם ואני פה אעמוד, אפס כי עוד לא באה פקודתו, רבים נפלו לימינו ולשמאלו והוא לא מצא את המות אשר הוא מבקש, וישב סר וזעף לאהלו

אז התגעשו כל שרי צבאות צרפת יחד להחזיק מלחמתם על העיר איש איש מקצו, נייא צָר על העופל דאוואוסט נלחם במגרשי העיר הסמוכים אל החומה, ופאניאטאווסקיא התעצם להרוס את הגשרים לבלתי נתן להרוסים מקום להמְלֵט ושומרי ראש הקיסר מתחזקים להשחית את החומה במחי קבליהם ולא יכלו, כי היו החומות בצורות מאוד, והרוסים עמדו על ארצם בזרוע חשופה ויטלאו

1

את ידם למלכם בכח לבב, את כל מדרך כף רגל מחצו בדם אויביהם על כל צעד וצער אשר קנו הצרפתים רבו חלליהם, דרכם היה נסמן אחריהם בדם, ופגריהם כסו את כל פני מגרשי העיר עד כי נלאה נאפאלעאן לנפץ את ראשי חילו על החומות הבצורות האלה, ויאמר לסור ממנה לעת ערב, אך דאוואוסט לבדו הסית אותו לחזק מלחמתו על העיר עד רדתה, ותהי חטאת נאפאלעאן ביום ההוא רבה מחטאת נייא ביום העבר, כי זה בא בגדודו לבדו וַיְאַבֵּר ממנו כארבע מאות איש, וזה בא בכל המון צרפת, ויוציא אל הורג כששת אלפים נפש • וגם בלילה לא רפתה יד המלחמה, הרוסים המטירו מות ואבדון על ראשי אויביהם הקרובים אל החומה, והצרפתים השליכו מחי קבליהם אל תוך העיר פנימה, ועד מהרה נראו לעיניהם גאות עשן מתאבכים ורשפי אש מעופפים, ונחלי להבה פורצים בכל קצות העיר, עוד רגע וזרמי האש האלה קרבו אחד אל אחד ויתחברו ויהיו למבול להבת שלהבת, עד כי היתה כל העיר הרבה ההיא כמדורה

גדולה אחת והצרפתים ומלכם אתם עומדים מִזְיָנִים כל הלילה

נבהלים למראה עיניהם, מחרישים לדעת מה יעשה השם בעיר

עוד לא האיר השחר, ואחד הצרפתים אָמֵץ לבו לעלות

החומה ולרדת ממנה אל תוך העיר, והנה אין בה איש וקול אדם ויתחרש וילך כה וכה בין מוקדי אש ותמרות עשן ופתאום צללן אזניו לקול דברת אנשי מלחמה המדברים במבטא הסלאווים עד כי נפל לבב הצרפתי הזה ויכון לקראת הַמְיָת השבי והנה עלה השחר ויראהו כי בין בני הפולין מצבא פאניאטאווסקיא הוא עומד כי המה באו אל העיר ראשונה אחרי אשר יצאו הרוסים ממנה נפתחו שערי סמאָלענסק אל הצרפתים, ויבואו בטח אל העיר הפרוצה והשרופה העזובה והשוממה, אין בית לנוח בו ואין איש מקדם פניהם בלחם ובמים, ואך ענני עשן וזיקי אש אשר לא עוממו צוהלים

אז

לקראת המנצחים האלה, וזה היה שכר לעבודתם הגדולה אשר עברו

על סטאָלענסק מנעול רוסיא

וגם נאפאלעאן בא העירה וימהר ויצא ממנה מלא דאגה ופחד עתידות, כי נכזבה תוחלתו גם הפעם לגבור על הרוסים במערכה בשדה, ויעמוד בקצה העיר במקהלות שרי צבאיו ויחרף את מערכות הרוסים היראים להתראות פנים אתו, והמה שמעו את דבריו וידמו באבנים, ובלבם הצדיקו את בערקלאי המכשיל את כח הצרפתים במנוסתו יותר מבמלחמת תנופה - כי המה נשאו את מספר אנשי הצבא אשר בידיהם וידעו כי כבר נגרע בדרך הקשה הזהרובע ממספר הצרפתים ומחצה מחיל מלכי בריתו, כי מעשרים ושנים אלף בני בייערןאשר עברו את האָדער לא הגיעו עד הדינא יותר מאחד עשר אלף איש, ויתרם אכל הרעב והדרך הקשה, ועוד לא ראו קץ לעמלם והמלחמה לא הֶחָלָה עוד, וזאת העיר סמאָלענסק אשר אמרו בי בצלה יחיו בחורף המתעתד לבוא, נהפכה לתלי אפר ולערמות אבן, עד כי לא שמו אנשי הצבא מחסום לפיהם ויצעקו בקול לאמור ,למה הניענו הקיסר דרך ארבע מאות פרסה לשתות מֵי בְּצָה ולנוח על ערמות אפר ? הארץ אשר אנחנו באים אליה חסרה כל טוב, ואנחנו

אין אתנו בלתי אם רכושנו וצרכי חייתנו אשר הבאנו אתנו מצרפת ולמה זה הבל ניגע לשאת על שכמנו את צרפת ואת כל מותרותיה לארץ רוסיא ? הלא. טוב לנו שוב צרפתה לאכול פריה על אדמתה בנחת, וגם שרי הצבא נלאו ויתלוננו על המלחמות הרצופות אשר נאפאלעאן נלחם מיום עשותו מלוכה בצרפת, כי מה בצע בעושר אשר הוא מעשירם אחרי אשר לא ישליטם לאכול ממנו ? בתיהם בנוים לתלפיות בצרפת והמה מתגוללים על תלי עפר וסלעים צחיחים בקצוי ליטא ; בתיהם מלאים כל טוב ונשיהם עדינות, והמה חיים חיי צער וחיי אלמון בקצוי ארץ; את כל התלונה הזאת שמע