הפרקים האלה המה עוללות אשר עוללתי אחרי בצירי הגדול אשר שתי לבני עמי בחבורי תולדות בני האדם הכולל את קורות כל ממלכות הארץ מראשית הימים עד ימי הדור הזה, הוא אבי כל החבורים אשר חברתי מיום היותי לאיש בין סופרי ישראל, ואשר לא זכיתי להוציא לאורה ממנו עד היום בלתי אם חלקו הראשון הנדפס בווילנא בשנת תקצ"ה, ושלשת חלקיו הנותרים טמונים בגנזי מכתבי כאוצר בלום, כי נמעטו ונצערו אוהבי לשון הקדש בדור יתום הזה, ואין מחזק את ידי המחבר ספר על טהרת הלשון ההוא, עד אשר יערה עלינו רוח ממרום . מתוך החבור הרב ההוא הוצאתי את הפרקים המעטים האלה המכלכלים את דבר מלחמת שנת תקע"ב, תקע"ג, היא המלחמה הנוראה אשר ראינו בעינינו והרחבתי את הדברים לכל פרטיהם, ואפניהם, והנני שם אותם לפני הקוראים אשר ננעה אהבת לשון הקדש בלבם אחלי ! תצלח לי לעורר את אהבת בני עמי אל השפה העזובה ההיא, ויאשרו חילי להוציא את חבורי הגדול לאורה ותהי זאת נחמתי בעניי . ווילנא יום אי ערב סוכות תר"ג מרדכי אהרן גינצבורג (הצרפתים ברוסיא) מבוא רבות פעלה ההצלחה עם ידידה עם נאפאלעאן אשר אהבה, הרימה אותו מן העפר ותושיבהו בראש נגידי איר אפה; בני חורי צרפת היו לו לעבדים, ועמי הארצות תוכו לרגליו, את מלך פארטוגאל הבריח למדינת הים, ואת מלך ספרד (טפלניטן) האכיל לחם חסד בארצו בצרפת, את ראשי איט אליא הקים מכסאותיהם, ושרי אשכנז השתחוו לו, מלך פרייסען נַחַת מפני שמו, וקיסר אשכנז התרצה אליו בבתן העדינה אשר נתן לו לאשה . לשונו הלכה בכל הארץ, מנחל ט א יא Taja אשר בפארטוגאל עד נחל ניעמען קצה גבול רוסיא, לא התיצב איש עמו בלתי אם קיסר רוסיא לבדו . ואת הקיסר הזה כרת נאפאלעאן ברית אחים בטילזיט בשנת 1807, ויחדש בריתו אתו בערפורט בשנה האחרת, ושניהם יחד החזיקו בְּשִׁיטַת המדינה (קונטינטגט36 : זיסטעp) להחרים את ענגלאנד שרתי בַיָּם ואת מסחרה מעל פני האדמה, עד כי דמו כל יודעי דבר מדינה, כי לא בקרוב תופר האחוה בין שני האיתנים מצוקי איך אפה אלה, ובכל זאת לא חש נאפאלעאן לקיים בידו את אהבת אוהבו זה, כי היתה לו המלחמה לחם אשר רעב לו כל ימי צבאו, והנצחון ילד שעשועיו אשר השתעשע בו תמיד, ועוד בימי השלום אשר השלים עם קיסר עסטרייך בווין בשנת 1809 עשה נאפאלעאן דברים להכעיס את לב אלכסנדר, ואחריו עכר את שְׁאֵר אלכסנדר את נשיא אלדענבורג בקחתו את ארצו מידו בלי דין ודברים, ויספחֶהָ לגבול צרפת – וישב ויתעבר על קיסר רוסיא על דבר אשר לא בְעֵר את מסחר ענגלאנד מארצו ביד חזקה, כי ראה אלכסנדר כי לא תוכל ארצו להכיל את הגזרה הקשה ההיא, וַיַּתֵּר בשנת 1810 להביא לגבולו סחורות האיים הרחוקים, ואף סחורות ענגלאנד באניות אשר לא לבני ענגלאנד הנָה, ורבים מסחורות צרפת אסר להביא לארצו : ויחשוב לו נאפאלעאן את הדבר הזה להפרת הברית אשר כרת אתו בטילזיט, ולעומתו השב אלכסנדר לנ א פ א ל ע אן לאון את אשר ספח לגבולו את כל הערים העומדות על חוף הים, כי הרחיב את גבול צרפת עד הים המזרחי, ויתווכחו שני האיתנים האלה בחזקה כל ימי שנת 1811 אפס כי לא אָץ נ א פ א ל ע אן בפעם הזאת לכלות את המלחמה על רוסיא, טרם יביא את סגניו ואת אנשי עצתו בסודו, כי ידע כי לא כמלחמת איטאליא ואשכנז הקרובות אליו מלחמת רוסיא הרחוקה, והסגנים נבהלו לשמוע את המחשבה הזרא אשר אדוניהם חושב ויחזיקו דבריהם עליו לבל יפיח אש בצפון טרם השקע האש בדרום, כי נכוו בני צרפת בגחלת מלחמת ספרד אשר לא נכנעה לפניו עוד בקצה מזה, ועתה הנה הוא בא לְלַהֵט אש גם בקצה מזה פן תַּחַר צרפת באש האוכלת משני קצותיה סגן המלחמה (קריגס מיניסטער) הורה אותו כי כל עם הארץ המה רק אנשים אשר זרקה שֵׂיבָה בס ונערים אשר לא מלאו ימיהם לעבודת הצבא, כי את כל הגברים אכלה החרב, וכל נשי הארץ שכולות ואלמנות, סגן האוצר (פינלנן מיניסטער) הציע לפניו כי לא יוכל אוצרו להכיל את הוצאת המלחמה ההיא, כי בהיות כל הארץ מצרפת עד רוסיא ארץ מלכי בריתו, אשר לא יוכל לשום עליהם מס ותרומת מלחמה כמשפטו עד היום, כי עתה יחולו כל הוצאות צבאיו וצבאות מלכי בריתו על אוצר צרפת, וגם בעד כל פת לחם אשר יאכלו במאסקויא שלם ישלם בפאריז, ומה יאכל ומה יחוש משלל רוסיא יותר מקנבוס ומזפת וּמִתָּרָנִי אניות ! ואחד השרים הגדולים אשר עמד לפני קיסר רוסיא במלאכות אדוניו שנים רבות העיד בנאפאלעאן לבל ישלה את נפשו לנצח את קיסר רוסיא בגבורת מלחמה אחת כאשר נצח את מלכי אשכנז ואיטליא, כי איש גדל לבב וכביר כח הוא, אשר לא ישלים אתו כל עוד רגל צרפתי אחת עומדת על אדמת רוסיא . ומלאכת המלחמה ההיא לא לשנה ולא לשנתיים ; גם פאניאטאווסקיא הפולאני אשר הציצה לו מתוך המלחמה ההיא נזר מלוכת פולין גם הוא לא פנה אל אהבת נפשו, ויער בנאפאלעאן לְהִנָּזֵר מן המלחמה ההיא אשר לא יוכלו הצרפתים לעמוד בה, כי אדמתה אדמת חול ובצה אשר יטבעו בם רגלי אנשי הצבא ופרסות סוסיהם, ואוירה עז מאד בשלשת רבעי השנה, לא יוכלו הצרפתים עמוד בקרירותיה וּבְלַחוּתֶיהָ בלתי אם רבע שנה אחת לבדה, והעם היושב עליה עזי נפש ואבירי לבב המה : אבל כל הדברים הישרים האלה לא הכריעו את דעת נאפאלעאן הקשה, כי שטית היבשה אשר החזיק בה היתה תקועה בלבו כיתד במקום נאמן, ותמשכהו בחבלי קסם למשול בכל מקום אשר מסחר ענגלאנד מגיע שם. ויותר מזה היתה עינו מלאה קנאה בראותו את קיסר רוסיא בתור ימי העלומים מלא כח וגבורה, ואת נפשו בתור ימי הירידה הולך ודל מיום אל יום ; ונפשו יודעת מאד כי אחרי מותו יעוזו מלכי איראפה במעוז האדיר הזה להרוס את אשר בנה, ולפרוץ את אשר גדר, על כן התעודד להצעיר את כח רוסיא בהקימו את ממלכת פולין לשטן לה. ובהיות ממלכת רוסיא רובצת כִלְבִיָא בין תוגרמה היא טירקייא ובין שווערען, פרייסען לפניה ועסטרייך לצדה, חשב נאפאלעאן מחשבה גדולה להסית את כל שכניה אלה בה, ולסמוך את קרן מחנהו הימיני במחיצת תוגרמה ; ואת הקרן השמאלי אל חוף הים המזרחי - כי דמה כי אם ינופף תנופת יד אחת אל שלטון תוגרמה יכרות ברית אתו על רוסיא אויבתו משנות דור דור, ומה גם אל ממלכת שוועדען אשר עתותיה בידי בערנאראָטטע שר צבאו קרובו ומקבל טובתו ; ובדבר הזה נכזבה תוחלתו, כי השלטון זכר את אשר משך ידו מתוגרמה בשלום טילזיט ולא בטח בדברו עוד, גם בערנאדאָטטע יורש עצר בשוועדען לא מצא טוב לארצו בברית צרפת, כי לטש בעת |