ובעזות נפשו תקע את אהלו על שפת הלוסיצא מקום אשר כדורי הרוסים מגיעים שם, לשמוע ראשונה את שעטת פרסות אבירי הרוסים הנסוגים אחור, וגם נאפאלעאן מלכו לא חש מעמוד במקום סכנה, וירכב עד מקום כדורי הרוסים לתור את שדה המלחמה, עד כי בא כדור ויפצע את אחד העומדים על ואחר שב אל בני צבאו ויאמר לאמר מחר תזרח השמש ידו אשר זרחה לנו באויסטערליץ. *). בא היום אשר קוה נאפאלעאן עליו והנה שגה ברואה אף כי היה משפטו אמת ומוראט הטיב לראות את הנולד אף כי היה משפטו שוא - כי באמת היה את לבב בערקלאי להלהם עם הצרפתים מלחמה נצחת בפעם הזאת, כי דמה כי באגראטיאן עודנו עצור באָרשא מוקף מאת הצרפתים מסביב, על כן חתר אל המלחמה לעשות ידים לו להמָלֵט, אבל כמעט נודע לו בלילה ההוא כי מצא באגראטיאן מקום להמלט דרך ביקאָף החדשה נחם ממחשבת המלחמה וישב אל סדרי מהלכיו כאשר בתחלה. ונאפאלעאן אחז במשפטו ולא הרפה ממנו וימאן לתת את מוראט לרדוף אחרי הנסים, כי דמה כי הסתתרו הרוסים לטמון מוקשים לרגליו, ויצו לבקר בראשונה את המחנה העזובה, וגם הוא בנפשו הלך בעקבי המבקרים, ובעוד הוא מכבד מקום רגליהם הרחיקו הרוסים ללכת, ולא יכלו אויביהם להדביקם עוד . וגם במחנה הרוסים לא מצא הקיסר צרי למכאוב לבבו, כי ראה על פי תבנית המחנה ועל פי נקיותיה וסדריה הטובים כי רבה חכמת שרי צבאיהם בטכסיסי מלחמה - וכי נזורו אחור בגבורים ולא כפלטים, לא השאירו בהחפזם כלי מלחמה בגדים וכלים כדרך פליטי חרב, את הכל לקחו אתם, גם בדרך אשר המה הולכים התראו באנשים אשר רוח הסדרים נוססה בם, עד כי היו סדרי הנסים האלה טובים מסדרי רודפיהם, ואך איש מלחמה אחד נפל שבי בידי הצרפתים, כי מצאוהו הוזה שוכב ביער *) הוא המקום אשר נגפו הרוסים לפניו בעסטרייך בשנת 1809. ביער לבדו ואין מקיץ אותו, וזה היה כל פרי היום ההוא אשר דמה נאפאלעאן כי בו יכניע את גאון רוסיא . והצרפתים באו וויטעפסקה עיר קצה גבול ליטא כמבוא עיר מבוקעה, לא מצאו בה בלתי אם יהודים וכמרים מכת היוספטים, וגם בפיהם לא מצאו נכונה על דבר הדרך אשר אחזו בו הרוסים, עד כי פסחו הצרפתים על שני השעיפים אם לרדוף אחריהם בדרך סמאָלענסק או בדרך ההולך באורך שפת הדינא, עד אשר פגעו בקאזאקין אחדים נסים על שפת הדינא וימשכו גם המה אחריהם בדרך ההוא, ורק נייא ומחנהו אחז בדרך ההולך סמאָלענסקה . ויהי כאשר הדביקו הצרפתים את הרוסים ויעטו עליהם לכלות את מלחמתם בם, אז הפכו הרוסים את פניהם אל הרודפים, ויראום כי לא פליטי חרב המה, ופתאום נהפכו הרודפים לנרדפים, ורוכבי הצרפתים לא בטחו בסוסיהם הרעבים והעיפים וירדו לארץ לנוס ברגליהם, אפס כי הרוסים לא רדפו אחריהם להשיגם בלתי אם להראותם כי לא מרפיון ידים המה נסוגים אחור וישובו ויאחזו בדרכם כמצות שר צבאיהם עליהם אז היה דבר כל שרי הצרפתים פה אחד לבלתי לכת עוד בעקבי הרוסים כבהמה בבקעה – כי תם לריק כח אנשי המלחמה וסוסיהם ספו תמו מן בלהות, ותלאות דרך הרחוקה הזאת הצעיר את אנשי המלחמה יותר מעשר מלחמות - והארץ אשר בתוכה המה חסרה כל טוב ואיננה משלמת את מחסוריהם, וישמע נאפאלעאן את דבריהם כי טובים ונכוחים המה ויט קו על מפת הארץ באורך מרוצת נהרי הדינא והדנעפער ובשטח הארץ אשר ביניהם, להרביץ את חילו הגדול על שפת הנהרות האלה ועל הארץ ההיא ; על הדרך הזה, את פאניטאווסקי והפולין אשר אתו. שְׁכֵּן במאהילעף, את דאוואוסט באָרשע בדובראוונע, ובלובאוויטץ - את נייא את מוראט ואת שומרי ראשו הרביץ מדובראוונא ער וויטעפסק ועד זויראי Sauray, וחלוצי מחניהם פשטו עד ליאדיא ועד אינקאָווא ועד וועליא ויתחזקו, נגד בערקלאי אשר התחבר עם באגראטיאָן למחנה אחת בין שני הנהרות הנזכרים, זאת תבנית הצבא התיכון . ולימין המחנה הזאת עמד דאמבראווסקי וישמור את המבצר באברואיסק ואת הערט על שר גדוד רוסיא העומד נכחו, ולשמאל המחנה עמד אודינאָט בפֿאָלאָצק על הדרך ההולך לפטרסבורג שומר את מספר צעדי וויטטגענשטיין הסוגר עליו את הדרך ההוא . ובקצה הקרן השמאלי רבץ מאקדינאל בראש שמונה ושלשים אלף בני פרייסען ופולין על שערי ריגא, ומושל בכל הארץ אשר על חוף נחל אה בואכה דינאבורגה, נכון גם הוא לנטות על וויטטגענשטיין ידו . ושווארצענבערג שר צבא הקרן הימיני לכד בעת ההיא את חבל הארץ אשר בין הניעמען ובין הבוג, ויגן על ווארשויא ועל המחנה הגדולה מפחד טאָרמאסאָף אשר היה להם כדוב אורב מאחריהם - ועל כל אלה נהג וויקטאר ארבעים אלף איש מפאת הווייכסעל לחזק ידי מלכו, ואשערא Augereau אסף בשטעטין חיל חדש להשלים את הצבא . ואחרי אשר קיים נאפאלעאן את הסדרים האלה שב בכ"ח יוליא וויטעפסקה, ויפַתַּח את חרבו מעל מתניו ויאמר לאמר זאת מנוחתי בשנה הזאת, פה אשלים את צבאי ואסדר את ממשלת פולין, כי המה מלחמת שנת 1812 ה מ ש ך אך חכמי שרי עצתו בנו כי לא יחבק נאפאלעאן את ידיו בארץ כבול זאת עד שוב אביב שנת 1813, כי איך יתרפה רוחו הכביר בארץ נשיה שמונה חדשים ויגרם את עצמות ליטא היבשות, בעוד כח בידו לעלות בעשרים יום על גפי מרומי מאסקויא ולאכול את חלב ארץ רוסיא ? אף לא שבה השערתם ריקם, כי עוד לא מלאו לו בוויטעפסק ימים אחדים ויראו אותו מתנודד והולך מתא אל תא ומחדר אל חדר, כאיש אשר נפעם מרוח הבטלה ומבקש עבודה להשיב נפשו, עוד מעט וישאל את רואי פניו לאמר מה נעשה היום ? האם נעמוד תחתנו או נרחיק ללכת ? עוד מעט ויפקח את עיניהם כי המקום אשר התבצרו בו על שפת הדינא והדנעפער הוא מקום פרוץ מאד יען החורף הקרוב לבוא מהפך בארץ הזאת ים ליבשה ונהר לחרבה ומה איפוא הבטחון הזה אשר המה בוטחים בבקעה פרוצה אשר כל מחיצה טבעית אין לה ? אין טוב ואין בטחון לצבא צרפת בלתי אם העתק יעתיקו סמעלענסקה הבצורה, כי הוא מנעול ארץ רוסיא, ובה פרשת הדרכים למאסקויא ולפטרסבורג, והיה כי יראו הרוסים את שתי ערי ממלכתם פתוחות לפני אויב, אז יִכָּנְעוּ בלבבם וישחרו את השלום. והמה לא חשכו את פיהם להוכיחו : א) כי גם בסמאלענסק גם במאסקויא לא ימצא את המלחמה ואת השלום אשר הוא רודף אחריו, ב) כי לא יהפכו הרוסים את פניהם להתראות עמו עד בוא החורף הקשה בעל ברית הארץ הזאת ונוסף גם הוא על שונאי הצרפתים ג) כי לא עם אנשים הוא נלחם בפעם הזאת כי אם עם הטבע העזה אשר אין איש שליט עליה לנצחה בחכמת מלחמה, ד) וכי כאשר יוסיף להניע את הצבא התיכון במרחקי רוסיא כן ירבה להתרחק משני קרנותיו, ויניח מקום יפרוץ בינו וביניהם, וממלכת פרייסען אויבתו בסתר מפסקת כקיר את כל אלה הרצו לפניו בדברים. ברזל בינו ובין צרפת נוקבים ויורדים חדרי לבב, והוא לא חָת לקולם ולא נענה מהמונם, כי לא קצרה רוחו להמציא על כל שאלה ושאלה תשובה בצדה, ובעוד המה מתווכחים אתו שב וקרב את אנשי המלחמה אשר הרחיק למקומות מנוחתם, להיות נכונים בידו לעת מצוא ובקרן השמאלי עמדו הרוסים תחת יד וויטטגענשטיין אצל שעבעס, על פרשת הדרכים אשר אחת מהן הולכת לפאָלאָצק והשנית לדינאבורג, ולעומתו עמדו אודינאָט ומאקרינאל שני שרי צבאות צרפת נכונים לנטות ידיהם עליו איש ממקומו, ובכל זאת נפלאה מהם לעשות לו דבר, כי הסתיר דרכו מהם במזמה ולא יכלו לתור מקום עמדתו, עד אשר התנצח אודינאָט לחפש בנפשו ולהוציא את מסתרי מעמד הרוסים לאורה, על כן הניח בכ"א אגוסט את מקצת בני חילו על יד נחל וויסא לשמור את הנשק ואת הכבודה, ומקצתם הוליך לשעבעס, ויעמידם על אם הדרך לזרות עפר בעיני הרוסים לבל יראו מוצאו ומבואו, והוא ויתר החיל פנו לשמאלם ויפרצו עד יאקובאווע בואכה אסווייא, וגם וויטטגענשטיין עזב לתומו ביום ההוא את אסווייא וילך בטח להציב לו יד ביאקובאווע, והנה צרפתים לקראתו ! וקל מהרה פרצה ביניהם מלחמה כבדה מאד, והצרפתים היו כלואים במקום צר, הרים ויערים סביבם, ואין מקום לנטות מכדורי הרוסים אשר אכלו בשר צרפתים לשובע ביום ההוא, ובכל זאת עמדו תחתם ולא ערבו לצאת ממקום סכנה ההוא, עד אשר נפל על פי מקרה אחד מפקידי חיל רוסיא שבי בידם, ומתוך הכתבים הנמצאים בחיקו התברר כי הולך וויטטגענשטיין בכח כל צבאו להרוס את כל הגשרים אשר בנו הצרפתים על הדינא, אז נוכח אודינאָט כי חובה רובצת עליו לשוב אחור ויעבור עליו מה: מהר מִלֵט את צבאו אחור ויניח את הכבודה ורבים מבחירי אנשיו למשסה ולשבי בידי אויב ויחפז לשוב אל מקומו כבראשונה, וויטטגענשטיין לא הסתפק בנצחון הזה אשר נצחם וישלח את קולניעף שר גדודו לעבור את הדריסא ולהרבות מכה בצרפתים, והמה התגאו בגבורתם ויזיחו את חוקי הבטחון מנגד עיניהם, לא הביטו אחריהם. וירדפו מלא וגם עיניהם אחרי הצרפתים אשר נשענו באחת הגבעות ויארבו עד אשר נסגרו הרוסים לבוא ביניהם ובין הנהר ההוא, אז התנפלו עליהם ויהרסו את משטרם, רבים המיתו וכלי תותח בזזו קולינעף שר הגדוד ההוא נפצע ויפול שדוד ארצה. וימת קולינעף ביום ההוא מות גבורים, כי כאשר פצפצו |