השרים הפולאנים העומדים לפני איישען ויאמר אליו בשפת רוסיא לאמר הם אומלל! האינך רואה כי מצבא אוואָראָוו אנחנו ואנחנו הולכים לנסות דבר אל הצרפתים במסתרים, ובדברים האלה גנב את לבב השומר, ויתן אותם לעבור בשלום אשר עברו את מחיצת הרוסים החזיקו דרכם ויבואו בי"ז לחודש אל קראסנא, כל אשר נמלט מכדורי הרוסים ואחרי ולמחר באה הפקודה על הגדוד השלישי ההולך לרגלי דאוואוסט פקידם, גם המה הקשו לקבל את חיי החסר אשר אמרו הרוסים לתת להם וגם המה נגפו מגפה לא ידעו שחרה, עד כי בא דאוואוסט אל מלכו בגפו כמעט, ובהיות פני המלחמה חזקה עליו התנער נאפאלעאן להפוך פניו אל ארץ רוסיא להכות מאחור את הרוסים המבדילים בינו ובין דאוואוסט ותהי גם אחריתו מכות חדרי בטן, אז נואש נאפאלעאן להציל את הגדוד הרביעי הוא גדוד המאספים אשר התמהמהו בסמאלענסק תחת פקודת נייא ער י"ז נאוועמבער וימהר להמלט לליאדיא, ומשם נסע ויבוא עם אנשיו היעפים והרעבים לדובראוונא, שמה היתה רוח הצרפתים עד ארגיעה, כי ראו בה אשר לא ראו מימי צאתם מליטא, עיר נושבה בתים חמים ולחם אנשים, וגם האויר הקר הרפה ידו מהם ביום ההוא עד כי אורו עיניהם כמעט קט, אך נאפאלעאן לא ידע נחת נפשו על זרוע עוזו על נייא אשר היה לפי השערתו לשבי בידי הרוסים, ועוד ביום ההוא באה אליו שמועת מינסק אשר נלכדה לפני טשיטשאקאף בט"ז לחודש ההוא, והמקום ההוא נכבד מאוד ; כי עליו ועל אוצרותיו הרבות שם נאפאלעאן את עיניו לנוח בו ולחדש את שארית כח חילו, עד כי התחלחל בשמעו ויאמר, עתה אך אל החרב עינינו לפתוח לנו את הדרך לשוב לצרפת ויחשוב נאפאלעאן דרכו ולא מצא טוב לו כי אם לעבור את הבערעזינא אצל העיר באריס און Borisoff ועוד ביום ההוא - הוא י"ט נאוועמבער - שלח דברים אל דאמבראווסקיא המתגרה את ערטעל שר גדוד רוסיא במסבי באברויסק, ויצוהו לתקוע יתדו בבאריסאָוו, גם את אודינאָט צוה למהר אל המקום ההוא טרם יקדימוהו הרוסים ולשוב וללכוד את מינסק, ואת וויקטאר צוה להגן עליו בלכתו בדרך, ואחרי, עשותו את כל אלה העתיק את מחנהו מדובראוונא עד ארשא, וימצאיה משופעה במזון בכלי תותח ובצרכי מלחמה לרוב, ויאכלו ויותירו וישימו בכליהם, את כלי התותח חלקו לגדודיהם, ואת יתר צרכי המלחמה בערו באש לא יכלו הצרפתים שאתם, כי נמעטו ונצערו במלחמה ובתלאות הדרך, עד כי לא נשאר לנאפאלעאן מחמשה ושלשים אלף שומרי ראשו. בלתי אם ששת אלפים נפש, לא יישען אלף ושמונה מאות נפש יתר פלטת שנים וארבעים אלף בני חילו לדאוואוסט ארבעת אלפים נפש שְׁיָרֵי שבעים אלף איש, ספו תמו מן בלהות בחרב, ברעב, ובקרה, וגם שרי צבאיהם דלי מאנוש וינגעו עם בני חילם בלחץ השפטים הרעים האלה, וזה האיש דאוואוסט אשר ראהו מלכים וקמו, בא בדובראוונע עטוף ברעב ובשלג, כפור שמים כסה פניו, ותלתלי קרח עוטרים את ראשו ואת זקנו, וכראותו ככר לחם מרחוק עט עליו כארי על טרפו ויבלעהו בעודו בכפו ויאמר לאמור לאנשי ברזל ולא לאנשי בשר, הכח לשאת תלאות כאלה, כי גבול, שמה הטבע לכח אנוש ואנחנו פרצנו עברנו את הגבול ההוא. ולא מעון ומחיה חום ושובע לבדם מצאו הצרפתים בארשאַ להשיב נפשם, כי גם נייא מעוזם אשר נואשו ממנו נמצא להם בעיר ההיא למנוחת לבבם, כי בעזוב נייא את סמאלענסק בי"ז נאוועמבער, הלכו אתו ששת אלפים אנשים מזוינים ושנים עשר גלי תותח, ועליהם כשבעת אלפים נפש אדם מנופצים הולכים בלי סדרים איש לדרכו, עמוסים בשלל מאסקויא משא לעיפה את וילכו בעקבי ההולכים לפניהם בדרך העולה לקראסנא, עד בואם אל המקום אשר הרוסים אורבים עליהם, ופתאום ראן ההרים סביב להם עטופים בכלי תותח, ועם רב ערוך למלחמה ואחד מפקידי הרוסים ירד אליהם בתור ציר, ויעורר את נייא בדברים נחומים וברברי כבוד לתת לשבי עוזו, פן יֵרֶא ברע אשר ימצא את בני עמו אלה, אבל עוד הוא מהפך ברבריו וארבעים כלי תותח פתחו פיותיהם כאחד ויקיאו אש ומות על הצרפתים ועל הפקיד הרוסי הרובר אתם עד כי היה הציר בעיני נייא כמתעתע הדובר דברים מלבו אשר לא שלחו שר צבאו וישפטהו למות או לשבי, וגם הציר בנפשו עמד מִשְׁמִים ויצדק עליו את הדין לקבל שביה על נפשו, ואף כי לא נבצרה ממנו להמלט פעמים רבות, כי נטרדו הצרפתים בצרת נפשם, ולא שמו עליו משמר, בכל זאת לא שקר בדברו, ויתגלגל אתם בתלאות הדרך ויתענה בכל אשר התענו המה עד בואם אל קאָוונע מקץ עשרים יום לשביתו פעמים אחדים נסה נייא לפרוץ את מחיצת הרוסים ויפול ממנו רב, אף כי גם בפעם הזאת החזיקו הרוסים בשטתם להלחם את אויביהם רק מרחוק ולא מקרוב, עד אשר עבר הרוח על נייא לעת ערב, ויצו את עמו להפוך פניהם לעומת סמאָלענסק ולשוב בדרך אשר באו בו, המה שבים אל אחר הנקיקים העמוקים ונייא כבר את השלג ממקום רגליו ויבקע את הקרח תחתיו וימצא כי נחל קטן הוא אז עבר עליו הרוח לשפוט מישרים כי הנחל הזה משתפך אל הנהר הגדול הוא נהר דנעפער ויאמר אל עמו לאמור הבה נלכה בעקבי הנחל הזה עד בואנו אל הדנעפער ועברנוהו בשלום, ויתהלכו באשר התהלכו דרך שדות ויערים דרך כצות וגבים אל כל מקום אשר הנחל הזה מתעקל, עד אשר באכָר פָּסַח וישמעו מפיו כי רחוקים המה מהדנעפר דרך פגעו. פרסה אחת, ואף כי הגיד להם כי לא קפאו מימי הנהר ההוא עוד, עד כי אין דרך לעבור אותו ברגל, בכל זאת החזיק נייא בתקותו וילכו אחריו עד בואם אל שפתו, והנה חלקה אחת קטנה מחופה בקרח מוצק מן השפה אל השפה, ולפני החלקה ההיא ולאחריה מי הנהר שוטפים וזורמים כמשפטם בימי הקיץ, וגם בחלקה ההיא לא ערבו את לבבם לעבור, עד אשר מסר אחד מפקידי החיל את נפשו לטובת אחיו ויעבור אותה בשלום, וישב ויודיע לנייא כי מוצק הקרח בְּדֵי מדרך רגלי אדם ופרסות בהמה ; אבל לא בדי עגלות וכלי תותח אז צוה נייא להניח אחריהם את כלי התותח ואת כל הכבודה הגדולה אשר אתם, גם החולים והנשים וכל אשר אין לו כח לעבור את המעבר הקשה ההוא יעמדו תחתם לשבי בידי הרוסים, וכל אשר לא צר כחו עוד עבר ברגליו על הקרח, ויקפצו כצפרדעים מעשת אל עשת, עד עברם את ובאחרונה עבר נייא ויפקוד את עמו וימצא כי לא הנהר A והיו נשארו אתו בלתי אם אלף וחמש מאות איש ויתרס מתן במלחמה ויפלו שבי בידי הרוסים, על הדרך הזה גאל נייא את כבודו, ויקן את חפשיותו בדם רבים מבני עמו כי גם בעבר הדנעפר מערבה אפפו אותם הקאזאקין כדבורים וישחיתו מהם רב, שלשה ימים רצופים הלכו הצרפתים בין אבני אש וכדורי הקאזאקין ער אשר באו יתרם בכ' נאוועמבער אֶל אָרשא בשלום מעבר הבערעזניא בכ"ב לחודש ההוא יצאו הצרפתים מארשא עיר מנוחתם וישובו לענות כחם בדרך העולה באריסאווה, ועוד ביום ההוא חזקה יד הדרך עליהם מאוד, עגלות החורף אשר עתרו להם בסמאלענסק טבעו בבוץ, וההולכים רגלי חצו בשלג נמס עד ברכיהם, וכל אשר פגרו ללכת לרגלי המחנה נפלו בידי הקאזאקין השומרים את מספר צעדיהם, כל זאת באתָם ולא חטאו בלשונם ולא נתנו תפלה במלכם, כי ראו אותו מתענה בכל אשר המה וגם הוא וראשי שרי צבאיו הלכו רגלי בשלג ובטיט כאחד העם, אף כי היו מרכבותיהם נכונים אתם, אולם כאשר הגיעה לאזניהם שמועת מינסק ואסמיה אשר נפלה בידי הרוסים אז לא שלטו ברוחם עוד, כי ראו כי נכונים להם בדרך ההוא ימי מחסור ועוני כימי צאתם מסמאלענסק עד בואם אל קצה ליטא ובחמת רוחם החלו להטיח דברים על מלכם אשר מסר את משמר העיר הכבודה ההיא בידי איש אשר לא מבני הצרפתים הוא כי חשד השרו את שווארצענבערג כי מאתו היתה שומה להפיל את העיר ואת אסמיה בידי הרוסים, וגם הקיסר אף כי לא כמחשבת העם היו מחשבותיו על שווארצענבערג, גם הוא חרף את מערכות עסטרייך, על דבר אשר לא שקדו לשמור מכל משמר את העיר הזאת אשר ידעו בי עיני פליטת המחנה הגדולה עליה אבל בפעם הזאת לא נשא שווארצענבערג את פני הקיסר, וישב הרפתו אל חיקו בהשאלות אשר שאלו לאמור, ראשונה איכה יצאה שגגה מלפני השליט בחכמת המלחמה להטיל עליו שתי משמרות סותרות זו את זו ? בצוותו אותו להגן על ווארשויא ועל מינסק כאחד, השנית מה ראה מארעט Martet להשלות אותו בבשורות כוזבות אשר לא נהנו בלתי אם לשיחת יושבי קרנות בפאריז ? כי הודיעו מווילנא תמיד כי המחנה הגדולה נסוגה אחור בכח גדול וביד חזקה, ויראת הצרפתים על פני הרוסים כל הימים, עד כי דמה שווארצענבערג כי אין חֵפֶץ להקיסר בעזרתו, |