תמונות בעמוד
PDF
ePub

הצרפתים דרכה לתגר את האויב העומד כדוב אורב מאחריה ומקצתם נשארו בעיר לחפור אוכל, והנה אין בה איש חי ודבר מחיה, כי אם מתים וחולים קרובים למות והמה מהפכים בבתי העיר לבקש מזון לנפשם מזון לנפשם, ויורו עליהם הרוסים במחי קבליהם ויהפכו גם את העיר ההיא לתל אפר

1

ויהי כאשר הגיעו הצרפתים אל פרשת הדרכים וישובו ויפסחו על שני השעיפים, כי היה דרך הרוסים במנוסתם כדרך אניה בלב ים, לא השאירו רושם אחריהם אשר בו יכירו אויביהם את הדרך הלכו בו, ואיש אין בארץ אשר יודיע דרכם להצרפתים, עד אשר אחז פוראט ומארטיער Martier לתומם את הדרך העולה למאסקויא וילכו הצרפתים דרך שני ימים במדבר הזה, לא מצאו איש ולא שמעו קול מקנה, בשר סוסים היה בשרם, וגרגרי דגן כתושים היה לחמם ויחיו חיי צער וחיי דאגה עד בואם אל קרימסקאי, Krimskoi שמה שבו מצאו את הרוסים במערכה בצורה מאוד עד כי נוכח מאָרטער כי אין בכחו לנסות אליהם דבר אולם מוראט אשר בהריחו ריח אבק מורה, היה כגבר עברו יין חמה לא שער ולא דרש עד מה כח הרוסים גדול ויטביע את נפשו ואת נפש חילו במקום סכנה רבה מרצון נפשו ואחריו נמשכו יתר שרי הצבא בחבלי האונס אל המקום ההוא ויד הרוסים חזקה עליהם וישחיתו מהם ארצה כאלפים איש, כולם אנשים שומרי ראש הקיסר המה, אשר חסה עין נאפאלעאן להוציאם אל הורג ביום המלחמה הגדולה, אז התמרמר מאָרטיער ויכתוב אל הקיסר כי לא יקבל כל פקודה עוד מפי מוראט המנהיג בשגעון, גם דאוואוסט אשר לא נרפאו פצעיו עוד הפגיע בהקיסר להעביר את הפקודה מאת מוראט ולתת את החלוץ בידו, ויבטח את הקיסר כי רדוף ירדוף אחרי הרוסים והשג ישיג אותם והדיח עליהם מלחמה רבה, אך לא בלי תחבולה ומזמה במוראט, ושומע לא היה לו מאתו, כי לא אבה לשנות סדרי צבאו

אשר הוא מתנהג בהם מיום בואו בקצה גבול רוסיא, בהיותו עוד אך דרך שני ימים ממאסקויא

הצרפתים על שערי מאסקויא

[ocr errors]

ומאסקויא מקדש רוסיא אֶל אשר כל פיות הרוסים פונים בו ראתה נכרים באים שערי הארץ ותתנדב להיות למופת לרבים באהבה אל מלכה ואל עמה, עוד בהיות הצרפתים בליטא התחרו יושביה לעשות דברים רבים לטובת כללה, האפרתים התנדבו באִכָּרִיהֶם והסוחרים בכספם, עַשֶׁר עֶשְׂרוּ האפרתים את כל אבריהם ויתנו אחד אחוז מעשרה לעבודת הצבא, והאזרחים החזיקו בכיסם ויתנו רב יותר מאשר ישערו מפזרי הון, את כל אלה עשתה העיר ההיא, אף כי לא דמתה כי יביא צר ואויב בשעריה אולם בנפול טמאלענסק מנעול רוסיא בידי צר, ומצהלות אבירי הצרפתים נשמעו בוויאזמא, אז היתה חלחלה במאסקויא, ורבים מבני העיר שמו פניהם לברוח ממנה, לולא שסע ראש טאפט שין Rostopschin פקיד העיר את הנחפזים בדברים ולא נתן לצאת ממנה בלתי אם את הנשים אשר לא ידעו דרך מלחמה ואת האנשים עורר בדברים לשנס מתנם עד כדי מאת אלף איש לדבר את אויביהם בשער, והמה האמינו בדברו בטחו בגבורתו כל הימים אשר ראו את אוצרות בית המלכות אצורים בחומותיהם, כי היה זה האיש ראשטאפטשין כביר כח לבב ואיש אמונים מאוד אולם אחרי המלחמה הגרולה כאשר

ראו אותו מפנה את אוצרות המלך ואת גנזי הכתבים ממאסקויא וכראותם עוד את שפע העגלות המלאות מוכי חרב במלחמה עוברות דרך עירם אז הלך לבם ולא בטחו במקדשם עוד וגם ראשטאפטשין לא כהה בם לפנות גם המה את אוצרותיהם ואת שכיות המרתם, ויעוררם להציג את העיר ההיא על גחליה

[ocr errors]
[ocr errors]

ריקה עד כי היו כל דַרְכֵי מאסקויא מלאים פליטים נודדים וגולים, בכל זאת לא חרל הנגיד לדרוש את כל אשר כח בידו לשאת כלי זיין להתכבד ולשבת בבתיהם, עד אשר ידעו מה יעשה. השם בעיר, כי כלה ונחרצה היתה ממנו להגן עליה בחייו ובחיי יושביה ויעוררם לְהָכֵן להם כלי קרב, ואת דלת העם צוה להזדיין בשלש קלשון, כי אמר כי קלים הצרפתים כאלומי דגן - ואת קוטוזאוו ,כי השביע לבל ימסור את עטרת רוסיא ביד אויב בלי מלחמה ממאסקויא בעת ההיא כל הדרה, אזרחיה שריה וְכִהֲנֶיהָ עם כל קדשי בתי אלהיה, ואחריהם נמשבו כל עם הארץ הולכים הלוך ובכה על כבודם היוצאים כמוצאי גולה, הפעמונים מצלצלים, והכומרים מקוננים על צלמי קרשיהם, והמון נשים אחריהם מבכות ומתופפות על לבביהן, לא היתה כבכיה הזאת במאסקויא

משנות דור דור

ותצא

בכל אלה החזיק ראשטאפטשין בתקותו כי יתנצח קוטוזאָוו עוד הפעם להלחם בעד עמו ובעד עיר קדשו, והוא ויתר יושבי מאסקויא התעתדו לכפר עירם בדמם, ופתאום באה השמועה הנוראה לאזניו, כי נוסד קוטוזאוו ושרי גדודיו בסוד מלחמה

לפתוח את שערי מאסקויא לאויבה בלי כל מלחמה

ראשטאפטשין ויחרוק שניו מכעס

שמע

בלילה ההוא שלח הפקיד לבשר את הדבר הרע הזה בכל פתחי הבתים ובכל חלוניה, ואת שארית יושביה האומללים עורר לצאת מן העיר אשר התעתדה להיות מעון פריצים, ותהי עת צרה

למאסקויא אשר כמוה לא נהייתה מיום שבות פריצי הקדרים חילה אלה חרקו שניהם, אלה התגודדו ואלה היו כחולמים ער אשר ראו את חיל קוטוזאור מעוזם עוברים דרך העיר, אז התאבקו באבק רגליהם וינערו חצנם לעזוב את עיר תהלתם כאיש אחר

H $

כמעט, ומקצת האנשים אשר לא היה להם בהמות משא אסרו את נפשם בעגלות הטעונות באבותיהם הזקנים בנשיהם הענוגות ובילדיהם הרכים, וימשכום בחבלי האהבה אל ערי גלותם, ויושבי הכפרים קדמו את הנודדים האלה בלחמם, ויכלכלום כל

היותם נודדים ביניהם

!

ימי

ביום המר ההוא פתח הנגיד את כל בתי האסורים ויוצא לחפשי את כל האסירים אשר בהם והוכיח אותם בדברים לכפר את חטאיהם במעשים טובים ונרצים לארץ מולדתם - ואך שנים מהם הביא במשפט לעיני כל ההמון העומדים עליו האחד היה צרפתי והשני איש רוסיא אשר התמכר לדחות את בני עמו אחרי , והנה אבי האסיר הזה בא בתוך הרואים לראות במות פרי בטנו ! ויהי כצוות אותו הנגיד לברך את בנו לפני מותו ; ויתמרמר ויאמר בנפש מרה מה לעוכר רוסיא זה ולברכה ? ויפן אל בנו בחמה שפוכה ויקללהו קללה נמרצה, וההמון מלאו אחריו וימיתו את האומלל הזה בחרב.

הצרפתים

[ocr errors]

והצרפתי עומד, נדהם ונכון לשתות גם הוא את כוס החמה הזה, והנה שנה ראשטאפטשין את טעמו ויאמר אליו בנחת לאמר לא עליך יסוב כוס חמתי כי צרפתי אתה והנך שמה בשמחת ניךְ, לֵךְ לשלום, אך הגד תגיד לבני עמך כי לא נמצא יותר מבוגר אחד בכל המון הרוסים והאחר הזה קבל ענשו

בפלילים.

[ocr errors]

ומן השעה ההיא והלאה היתה העיר רבתי עם כאלמנה אין יושבים ואין אדונים לה, ואך האסירים אשר שלח ראשטאפטשין להפשי היו בעלי מאָסקוא ובידיהם היו עתותי העיר בעת

[merged small][ocr errors]

הצרפתים במאסקויא

עוד ביום ההוא הוא יום י"ד זעפטעמבער קרבו הצרפתים ויאתיו לפני מאסקויא, ואנשי התרים אשר לפניהם הולכים ותרים את היערים ואת הנקיקים, ויעלו על ראשי ההרים לראות איה הרוסים נחתים, כי לא האמינו כל שרי צרפת כי ימסרו הרוסים את עיר קדשם ביד אויב בלי מלחמה, והנה אין צבא ואין מלחמה ! ויפסעו התרים מהר להר ומגבעה לגבעה עד ראש, ההר הצופה על פני מאסקויא, הוא הראש אשר שם ישתחוו הרוסים לאלהים מדי יראו את עיר קדשם הלזו ובעקבי התרים עלו המורים - אל הראש ההוא ויעטרוהו בכלי נשקם, ואין מנופף יד ואין פוצה פה עליהם. והשמש הכה על ראשי המגדלים ועל גגות המקדשים הנחפים בזהב בכסף ובכל צבע, ותוציא מהם קרני אור ניצוצי זהב וזיקי אש לעיני הצרפתים המשתאים על הדר העיר עד אשר הוציאו כל רוחם ויקראו מרעידים ומשתוממים מאסקויא ! מאסקויא ! ולקול הקריאה הזאת מהרו כל עם המלחמה, ויעלו על ידיהם ועל רגליהם בלי סדרים על ההרים, ופתאום נשמע קול תקיעת כפים עזה בכל המחנה ויקראו גם המה מאסקויא ! מאסקויא !

ובחצרות

למראה הכבוד הזה שכחו הצרפתים את תלאות הדרך ואת עמל המלחמה את אהיהם ואת קרוביהם אשר מתו ממותי תחלואיס מזי רעב ומוכי חרב, נשכחו כל הצרות העוברות האלה מפני הכבוד הקיים אשר קנו להם, ומפני תהלתם אשר תעמוד לעד ובלבם דמו לשמוע את כל עמי הארץ ממחאים כף להם כל מלכי האדמה כולו אומר כבוד ! ואחרים אשר לא לָהַטו אחרי הכבוד שמחו על הקץ הבא אל כל עמל נפשם, כי דמו כי במאסקויא ימצאו את המנוחה, את השלום, ואת התשובה אל בתיהם, אשר המה מתרפקים עליהם

« הקודםהמשך »