תמונות בעמוד
PDF

בואם לבי נ י טצא Binitza ביום ההוא, אפס כי רק התנועה

התמידית שמרה את יתר חומם בלבם ואת רוחם באפם, ואשר

עמד וינח רגעים אחדים גבר עליו הקור וימת, ככה ענו בדרך כחם וילכו ויצערו משעה אל שעה עד בואם לסמארגאן

Smargony , הוא המקום אשר יעד נאפאלעאן להפרד בו מאת מחנהו, ולמהר לפניהם צרפתה .

ויהי כבואם שמה ויצו הקיסר את האנשים אשר באו בסודו זה להכין בסתר את כל המחסורים אשר יחסר לנסיעתו, והוא נסגר בחדרו כל היום ההוא, ויסדר בכתב את המנהגים אשר ינהגו בני צבאו ואת הדרכים אשר ילכו בהם אחרי אשר יעזבם, ויקדש את מוראט מלך נעאפאל גיסו לנגיד על כל הצבא תחתיו, ואתי יתר שרי הצבא עתד איש על משאו ואיש על משמרתו אשר המה שומרים כל ימי היותו אתם במחנה, ואחרי עשותו את כל אלה קרא את כל נגידי החיל לאכול אתו בערב, וכבואם הטה אותם אל הצד איש איש לבדו, ויגל לפניו בלט את פרשת דבר נסיעתו, ואת הסבות המעוררות אותו אל הנסיעה ההיא , וידבר אתם דברים טובים דברים נחומים לקנות בשוחד דבריו הנעימים את הסכמתם ואת דעתם לנסיעתו זאת, ובשבתם אתו אל הלחם מדד אל חיק איש ואיש מהם את תהלתו הראויה לו לפי מדת הגבורה אשר הצטיין בה , ואת פני עצמו לא נשא ויודה כי שגגה יצאה מלפניו במלחמה הרחוקה ההיא – אפס כי צדק את נפשו בדברים האלה לאמר אלו נולדתי על ברכי מלכים כמלכי בית בורבאן אשר היו לפני בצרפת, כי עתה היה נקל לי להמלט משגיאות כאלה,

[ocr errors]

ואחרי כלותם לאכול אמר נאפאלעאן בקול רם לאמר , הנני נוסע עוד בלילה הזה לפאריז, לעשות דבר לטובת מדינת

צרפת בכלל ולטובת שארית המחנה הזה בפרט, כי רק בהיותי בצרפת יהי כח בידי לתת יראתי על פני עסטרייך ופרייסען לבל יקדשו עלי מלחמה, והיה כראות האשכנזים כי כבודי חדש עמדי

בצרפת לא יעוזו להתפרץ מפני . י

אך אתם שמרו את כבוד מוראט גיסי וממלא מקומי ,

ככל אשר שמעתם אלי תשמעו אליו, ועצת שלום תהי בין כולכם, וככלותו לדבר את הדברים האלה תקע כפו לכף כל אחד ואחד לברו ויחבקם, ואחר עלה אל מרכבתו הוא ואחוזת מרעהו , ויחזק בדרך, בראשונה היו רוכבי פולין בני לוויתו, ואחר יצאו לקראתו מווילנא שבע מאות רוכבים איטאלקים משומרי ראש מלך

נעאפאל, כולם אנשים אשר לא ראו חרב ורעב במלחמה ההיא,

ובדרך הקטן הזה אשר הלכו להקביל פני מלכם ספו תמו מן בלהות, כי גבר עליהם הקור אשר לא נסו בו בארץ מולדתם, וימותו כאיש אהר .

עוד בלילה ההוא היה כפשע בין נאפאלעאן ובין השביה, כי הקדימוהו רוכבי הרוסים וילכדו פתאום את ז ו פ ר אן Jupran אשר על הדרך העולה מסמארגאן לווילנא, אפס כי לא התמהמהו כאשר לא מצאו אויבים בה ויעזבוה, ואלו אהרו המה לצאת ממנת או הקדים נאפאלעאן לבוא אליה שעה אחת , - . כי עתה לא נמלט מידס

הוא במעדנ י ק Mednik ומארעט יצא מווילנא לברכו,

ויהי כראות הקיסר אותו ויספר לו את כל המוצאות אותו לאמור, בתוך שרידי חרב ופלטי מלחמה אני הולך, אנשים החסרים כל, לחם לאכול, בגד ללבוש ובלי זיין למלחמה, כולם תועים כצאן מבקשים אוכל להשיב את נפשם, כי פקידי המחיה אשר הקימותי עשו מלאכתם רמיה, , ומוראט כשמעו את מלכו מתנודר קפץ

[ocr errors]

ויבשר לו את דבר האוצרות הגדולות במזון בבגדים ובכל צרכי מלהמה הצבורים תחת ידו בווילנא, אזרחב לבב נאפאלעאן ויאמר רוח חיים חדשים נפחת באפי , צו את מוראט בשמי לעצור את המחנה בווילנא שבוע אחד, להספיק להם מזון, בגדים, וכלי מלחמה, עד אשר יכונו לסגת אחור כאנשי מלחמה מן המקום הזה והלאה.

*. * ממעדניק נסע הקיסר לדרכו ויסוב את ווילנא דרך מגרשיה,

לא ראה את פני העיר. ויסע במרכבתו הלוך ונסוע עד ווילקאוויסק, שמה נעצרה המרכבה בערמות השלג וימר אותה בעגלת החורף , ויעש דרכו עד בואו בעשירי לחודש אלווארשויא, שמה דבר את ראשי הפולין ויחזק את ידיהם בהבטחתו אשר הבטיח לשוב אליהם מצרפת בעוד ירחים אחדים בראש שלש מאות אלף איש, ואותם צוה לשוב ולחלוץ עוד עשרת אלפים רוכבים, מווארשויא נסע דרך שלעזיען וזאקסען וידבר עם מלך הארץ ההיא היושב לבטח עמו ,

ומשם דרך האנוי א ו מיינץ עד בואו בי"ט דעצעמבר לפאריז עיר מלכותו .

ממאסקויא עד סמאלענסק היה דרכו דרך שרצבא הנסג

אחור על דבר אשר לא עמדה לו השעה במלחמה, מסמאלענסק עד ווארשויא היה בתור נס לפני אויב והוא רודפו, מווארשויא עד קצה גבול צרפת היה גורלו גורל בורח בסתר דרך ארצות אויביו , אבל כמעט הציג כף רגלו על אדמת צרפת ההפך עליו הגלגל, כי

חרדו הצרפתים לקראתו ויקבלוהו בתור אדוני הארץ אשר בידו עתותי איראפה כקדם, וזקני הזענאט וראשי המדינה והעם הסתופפו בהיכלו ויציקו לרגליו ענוה, ויראת מעלה, עד כי מצא נאפאלעאן עוז בלבו להראות להם פנים נזעמים ולדבר אתם קשות על דבר אשר לא מסרו נפשם בקשור עליו מאללעט להעביר את המלוכה ממנו – את דבר האסון אשר קרה למחנהו ברוסיא גלגל על הקור 44 0 י

ועל האויר העז לברו, והיראה אשר נתן על פניהם השיבה חכמים אחור ולא שאלוהו השאלה אשר אין עליה תשובה לאמור מדוע לא תמו הצרפתים בקרח בשנת 1807 בהיותם על אדמת פרייסען היושבת באזור אחד עם נגב רוסיא, ותכונה אחת להן כמעט? ועוד ביום ההוא צוה את הזענאט למנות לו חיל חדש כחיל הנופל במלחמת רוסיא, והמהלא שנו אחר דברו, ויתנו בידו למלחמה בחוץ למדינה את מאת אלף השומרים אשר עתדו לשמור את הארץ פנימה ביום צאת הקיסר למלחמת רוסיא, ואת עם הארץ צוו לחלוץ מהם לצבא מאתים וחמשים אלף בחורים, לחזק בידי הקיסר את השלטון על

אשכנז ואיטאליה, הגדיל נאפאלעאן לעשות ! .

אולם בשרידי המחנה אשר הניח אחריו על אדמת רוסיא היה צלמות ולא סדרים – ראשי הצבא לא קבלו את מרות מוראט עליהם, ושומרי ראש הקיסר אשר התנהגו עוד בסדרי מלחמה כל ימי היותו בתוכם, השליכו את כלי זייניהם גם המה בשמעם כי עזבם אדונם ויפוצו כיתר העם, דבר אחד בפי כולם לאמור, הצילו איש את נפשו כפי אשר בכחו, אין פקיד ואין שומע קול פקודה, אין חברה ואין רעות, איש איש חושב מחשבות להחיות את נפשו בדם רעהו , החזקים קמו על החלשים ויגזלו את המזון מכליהם ואת הבגדים החמים מעל עצמיהם, על סוס נופל התנפלו עשרה אנשים ככלבים רעבים ויבתרוהו בידיהם ובשניהם, וגבר כי יחלש לא הוחילו ער צאת נפשו ממנו ויפשטו את בגדיו בעודו מפרפר, כי הרעב והקרח הנורא אסף מהם את ההסד את הרחמים ואת כל מדה אנושית, עד כי היו כחיות טרף אשר אין להם כל חפץ אהר בלתי אם להחיות נפשם, האומללים אשר הרגישו כי קרב קצם נפלו על ערמות השלג וידמו וימותו, לא התנודדו ולא השמיעו קול יללה, כי ידעו כי אין מרחם, ואחיהם עברו על גופת המתים

שחורים כפחם מעשן המדורות אשר התחממו בהן, תלתלי קרח "י בראשם, בזקנם, ובגבות עיניהם, ודמם נקפא בעורקיהם, בבואם אל הבתים ואל המלונים אשר על הדרך, הגיחו הראשונים אל הבית פנימה, והבאים אחריהם הרסו את גג הבית ואת דלתותיו ויעשו מדורה להתחמם, ולעשות לחמם עליה, והבאים באחרונה הציתו את כותלי הבית חוצה וישרפו אותו ואת כל אשר בו באש, ומקצתם התמלטו מעברת הקרה אל המת המדורות וישרפו, ואבריהם

1 המחורכים היו לברות אל שני רעיהם הרעבים, וילכו וישוחו ויצערו עד בואם בט' דעצעמבר לווילנא העיר העדינה, האוצרת בקרבה את אסמיהם ואת כל צרכי חיתם, כששים אלף נפש עברו את

מעבר הבערעזינאה, ובדרך אשר הלכו התחברו אתם עשרים אלף איש, ומכל ההמון הזה לא באו לווילנא בלתי אם ארבעים אלף נפש .

המשך. מעבר הניעמען

ויהי כראותם את העיר וימרקו את שארית כחם לבוא אליה ,

ובלבם דמו כי בה יהי קץ לעמלם, ובפחזותם לחצו איש את אחיו עגלות ואנשים יחד עד כי נסתם מבוא העיר בגללם, וגם כאשר נפתחו המבואות מתורבים מהם על יד השערים ועל יד הבתים, כי סגרו יושבי העיר את בתיהם ולא נתנום לבוא, כי היה מראיהם מורה מאוד, כולם שזופי עשן, רכי עינים, וסמורי קרח, והפקידים הממונים על המחיה שמרו סררים בלא עת ולא נתנו מאכל להרעבים עד אשר יתלקטו על דגליהם לרגלי פקידיהם ויתנו להם שטרי , פטורים (קוויטונגען) בכתב על המזון אשר יקבלו מהם – לשוא התגלגלו האומללים האלה בשלג ויוציאו רוחם ונשמתם על שערי האוצרות, כי יצאה נפשם ואין עונה, וכח לא היה בידם עוד

« הקודםהמשך »